יום 87 שרה גרוס

1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

שרה גרוס בת 73 אמא לבת ובן , סבתא לארבעה בנים, נשואה לתמי בצלאלי (יחד יש לנו 6 נכדים). מאמנת אישית ומנחת קבוצות בנושא זוגיות יחסים, מתוך אמונה שלמה שבחיים "הכל פתוח והכל אפשרי".

2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

כילדה לא הפלגתי בחלומות כלל. לא הייתי עסוקה כלל בשאלה מה אהיה כשאגדל. כל האנרגיות והמשאבים התרכזו במי אני בכלל ככל רגע נתון.

3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

היום אני ממש "גדולה". מודה. מסע חיים ארוך, תודה לאל, מלא בניסיונות בהתנסויות, לא מעט בריחות, תקיעויות, נסיגות והתקדמויות.

בדיעבד משאני כבר גדולה, אין יותר נכונה מהקלישאה – שהחיים הם שיעורים אם כוונתך לצמיחה וגדילה.

4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?

ערב מאוחר / לילה. כשכבר חשוך ושקט.

5.האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

נושא המשקל. היו שנים שהנושא העסיק אותי יותר והיו פחות. הייתי ילדה רזה שלא אהבה מאכלים שלא היו ממתקים..

כזאת שרופאת בית הספר, ‏‏ כן היו כאלה אז, הזעיקה את אמא שלי מדי שנה בטענה ש ״הילדה צריכה הבראה״. בגיל 16 התחלתי להתמלא. לא הרגשתי נוח ועשיתי אין ספור דיאטות ואפילו השתמשתי במשלשלים. זה נמשך לא מעט שנים. לציין שמעולם לא הייתי בקטגוריה של שמנה , עם זאת רציתי להיות קצת פחות.

רק בשנים האחרונות משלמדתי לחבר בין הראש לבטן מה טוב לי ומה פחות, אני לא נלחמת, פחות שיפוטית כלפי עצמי והאחרות, אוכלת מה אוהבת וזה עובד.

6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

אמא שלי איננה כבר הרבה שנים. לפני מותה זכיתי לסגור איתה מעגל. ישבתי לידה בבית האבות ועשיתי מה שלא עשיתי עד אז לאורך שנים רבות. ליטפתי אותה , החזקתי את ידה, והנחתי את ראשי עליה ונתתי לה לחבק אותי.

שאלתי אותה ״ אמא, את אוהבת אותי? ״ והיא ענתה ״כן״ מומלץ לעשות את עוד לפני כן.

מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

אני לא אשה של פסגות , ויש לי אג'נדה סדורה להצדקת הענין.:

ראשית, מפיסגה תמיד אפשר גם ליפול. לא רוצה.

שנית, להגיע לפסגות זה טיפוס אנכי ולרוב כשאת עולה שלב זה אומר שאת אולי מורידה מישהו… לא רוצה.

אני מאמינה בהתקדמות אופקית על פני האנכית. התקדמות של יחד כל אחת על פי כישוריה יכולותיה רצונותיה והשקעותיה….

8.מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

אין לי פריטים צבעוניים כלל. הבגדים שאני לובשת ומעדיפה שיהיו לי בארון הם בעיקרם: בצבעי השחור אפור ולבן וכחול ג'ינס. גם הנעליים. בצעיפים יכולים להיות גם כתמי צבע…

ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

התפכחות ? אין משהו דרסטי שיכולה להצביע עליו במיוחד.

שנות ההתבגרות שלי חלפו להן בקושי מסויים, הצבא עבר גם הוא בדיכאון קיומי.

עזבתי את הארץ לאחריו לכשנתיים וגם שם היו חיפושים שלא הביאו אותי למשמעות כלשהיא…

חזרתי התחתנתי ילדתי ועדיין. עננים עננים עננים. כשילדי היו קטנים (שמעתי שקוראים לי אמא) מתוך מצוקה גדולה פניתי לטיפול נפשי… ורק אז התחלתי לשאול שאלות קיומיות אמיתיות.

מי אני? מה אני? וצצו שאלות של זהות. שום דבר לא היה מגובש. זו הייתה התחלת הדרך התחלת ההתפכחות. ועדין, מי יודע אם בכלל דבר כזה נגמר. עוד לא תם המסע.

10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

אני מאמינה בתהליכים!

מאמינה שאין קיצורי דרך.

מאמינה שהכל נמצא בשפע!!

הכל ישנו והכל קיים (קוראת לו בורא עולם) צריך להתבונן להקשיב ולהיות פתוחה.

שיפוטיות ביקורתיות רק חוסמת.

הכל פתוח והכל אפשרי!!!! ואפשר לשחרר את האמונות המתבררות כתוקעות ולהחליפן באמונה אחרת מקדמת ומצמיחה.

עשי רשימת ערכים שאת מאמינה בהם ( אהבה, משפחתיות, למידה, התפתחות .. כל אחת וערכיה שלה) ודאגי שאלה יתקיימו יום יום בחייך. ערך שלא מתקיים בחייך אינו מאפשר איכות חיים. ולהיפך. קיום הערך משרה שלוות נפש אמיתית. ( אגב, ערכים יכולים להשתנות …)