-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
שלום ונעים מאד,
אני חלי ראובן ואני רואה את עצמי "פועלת פשוטה ,המתייצבת כל יום במפעל לייצור טוב לב"
אני בת 46 אמא של עופרי בכורי, יחידי, אהוב נפשי.
משוררת ומנחה.
אני מאמינה בטוב הטמון בבני האדם, וביצירת מרחבים מקודשים בהם כל נשמה יכולה להביא את גדולתה ויופייה.
אני למודת אתגרים והתמודדויות עם גופי ונפשי ושם גיליתי עד כמה הרוח האנושית יפהפיה וחזקה וגדולה מכל נסיבות שתהיינה.
אני מאמינה שאת אלוהים אפשר לפגוש רק דרך היחסים שלנו עם בני אדם אחרים, ושם הידיים מוזמנות להיות מושטות כדי לתת יותר מאשר לקחת.
אני מאמינה "בלשון של הרגליים" – באיך אדם מתנהג, איך הוא מתנהל במציאות ובמחויבות שיהיו פיו וליבו שווים.
2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
כשהייתי קטנה אמרתי לאבא שלי שאהיה סופרת או מנהלת בית ספר
סופרת לא זכיתי להיות, אבל שבט נשים אדיר מימדים ורב הוד נתן לי את ההזדמנות לשורר על ליבן, ביום גם יותר ויותר גברים תודה לאל.
ומנהלת בית ספר – אכן הגשמתי!
3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
להרגיש "גדולה" הוא אחד מאתגרי חיי
לא חשוב כמה הישגים השגתי וכמה פסגות כבשתי,
בפנים בפנים ישנה ילדה נרעדת
שפוחדת להתרחב
לתפוס מקום
פוחדת לצמוח לקצה גדולתה
פוחדת קצת ממה שנקרא: "העולם"
אבל אני פוסעת בנתיב הצמיחה הזה ועושה כל יום פסע בע"ה
ועם כל צעד נאזר בי אומץ לצעד נוסף.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
הרגע החביב עלי ביום הוא השעות המוקדמות, 4:00 לפנות בוקר,
הטל מונח על הפרחים ועל ליבם של הישנים והחולמים
שקט שבו השמש מתארגנת לזרוח והלילה מקפל את שאריותיו
וברווח הזה לוחשות אלי המילים
וגם הכוכבים זורקים על ראשי לא פעם שורות שישאו אותי במשך היום גבוה מעל המים.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
כל שנות ילדותי עסקתי במחול
העיסוק עם הגוף היה אישיו גלוי, תובעני ובלתי מתפשר
ככל שהתבגרתי, ובפרט בשנים האחרונות אני לומדת לסלוח לעצמי על שנים ארוכות בהן היתה לי התעסקות עם הגוף, המשקל, האוכל, גם כשלא היה בכך שום צורך
אני לומדת לכבד את הגוף שלי,
להזין אותו כפי שנדרש לו
להקשיב לצרכיו
אם יש משהו שהייתי מבקשת מאלוהים בגלגול הבא זה את החסד
לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כפי שאני
ולהניח לי לנשום בנחת רוח
עם בטן מתמלאה ומתרוקנת
עולה ויורדת
כאוות נפשה.
6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
יחסים עם אמא הם תמיד יחסים מורכבים, רבי מימדים, רבי דורות,
ועם זאת, לטעמי, זה הקשר החשוב ביותר והמשפיע ביותר שיש לנו
אמא שלי היא "כל ההתחלות והסופים שלי"
את כל אשר חפץ ליבי לאמר לאמא שלי כתבתי בספרים שזכיתי להוציא לאור
נדמה לי שהאמירה הגדולה מכולן והאלמותית מכולן, ואין לה לא גיל ולא זמן היא:
"עשי קירבה בליבי
אמא
שלא אצטרך אחר כך חיים שלמים
לחפש אותה בלב של אחרים
עשי בי קירבה שלמה
אמא"
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
האוורסט שלי הוא הדברים הקטנים ביותר ביום, הפשוטים ביותר, ה"חולין" ביותר,
אם הצלחתי לקום – עבורי זה לא מובן מאליו וזה וואו
הצלחתי להתפלל – וואו
הצלחתי לכתוב, להיות נוכחת עם הבן שלי, לחבק, להגיש אהבה, לבהות
כל פעולה היא אוורסט
בשבילי, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים,
בשעות שלא כואב לי כלום – אני מרגישה בעלת זכות
ואני עולצת מרוב אושר
כל השאר בונוס.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
הלב שלי הוא הפריט הכי צבעוני שיש לי
כמה גוונים
כמה מרקמים
טקסטורות
כמה עולמות ואוצרות ומאורות יש לי בו
הלב שלי הוא קשת בענן
וקשת באדמה
וקשת על פני המים ומתחתיה.
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
למעלה מעשור הלך מצבי הבריאותי והידרדר
כאשר קרסתי לגמרי ולא יכולתי לצאת מהבית למעלה משנתיים לשום מקום
כשהתפקודים הקטנים נלקחו ממנו
כשהראש שלי לא הצליח להתרומם מהמיטה
כאשר לא יכולתי להגיש לבן שלי צלחת אוכל
כל החיים שלי התהפכו על פיהם
הכל נשבר
ושם, בדיוק שם, נכנסה קרן אור חדשה
ואט אט בניתי את עצמי מחדש
הבנתי שאני רצה לשומקום
שאני כלואה בתוך עצמי
שאני עסוקה בלרצות את כל העולם חוץ ממני
שאני מעמיסה עלי יותר ממשקל גופי
שאני הולמת בעצמי ללא פיסה של חמלה
אני מברכת על השברון הגדול הזה
הוא איפשר לי להיוולד מחדש.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
"כל אשה
צריכה לעשות לה בתוכה
רות אחת כזו
שלא תעזוב אותה לעולם
שתתמסר לה עד כלותיה
שתדע לאמר לה בכל עת:
כל אשר תלכי – אלך
ובאשר תליני – אלין
עמך – עמי
ואלוהייך – אלוהיי…"
השארת תגובה