-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני שחר סגל. ככה אבא שלי קורא לי מאז שאני ילדה. אני אשת טלוויזיה. אני אדם שמח. אמא לאדם ויונתן, לא בהכרח בסדר הזה. ולא נשואה לאבא שלהם אבל חיה איתו.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
עד כמה שזכור לי לא חלמתי להיות משהו כשהייתי קטנה. בזמן הצבא מרוב הייאוש והדיכדוך חלמתי להיות ברדיו ששמה נראה היה שהשמש כן זורחת. ואכן תוך כדי הצבא הלכתי ללמוד רדיו ובגיל 20 הגשמתי את החלום והייתי האדם הכי שמח בעולם. אחר כך זה כבר לא היה חלומות אלא שאיפות ומימוש.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
אני מרגישה גדולה בהחלט. אני נוטה אפילו להגיד שאני כבר אדם מאד מבוגר בעיקר כשאני רוצה להגיד שיגיעו לעיקר וכשאין לי סבלנות מול בירוקרטיה או כוחנות. להנאתי אני משדרת ברדיו מדי פעם.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
למשך עשר דקות כשאני מגיעה הביתה והילדים ממש חמודים ושוב בשמונה כשהם הולכים לישון.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
העסיק אותי מאד בעבר מגיל מאד צעיר, 11-12 ועד שעזבתי את הטלוויזיה והחלטתי שאני אישה שזה לא דחוף לה שכולם יאהבו אותה אלא רק חלק מהאנשים, בעיקר אלה שאני מכירה. ולהיות על הספה בפיג'מה יותר נעים לי. מאז זה לא מעסיק אותי. מאז הלידה יש לזה קאמבק קטן. ילדתי שני אנשים כל אחד 3 קילו ואיך להגיד, זה טיפה לוקח זמן כל האירוע הזה. אבל אני מאד סבלנית.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אני גדלתי אצל אמא רופאה שהיא האדם הכי פרקטי וקונקרטי בעולם, עולם הרגשות לא היה משהו שדיברו אותו. עד שבאתי לתל אביב חשבתי שמדברים ככה רק בסרטים ובסדרות. אבל עם השנים כנראה שגם בעיר רחובות ראו הרבה סרטים וסדרות והיום כבר אומרים דברים. אז אמרתי מה שרציתי ושמעתי מה שרציתי.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
האימהות הייתה ה-פיסגה שלי. בגדול אני אדם השגי ולא בלתי תחרותי ולכן בעיקרון כשיש אוורסט אני דוהרת אליו. עניין הילדים נראה היה לי לא סביר שזה מגיע עם דד ליין. היו צריכים להתקיים המון דברים במקביל כדי שזה כבר יקרה זה יהיה משמח ומוצלח ולא ממרמר. כשברקע "השעון הביולוגי" היה לי חשוב שהטיימינג יתאים ולא יוכתב מבחוץ. בסוף יצא מדהים.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
צעיף עם כמה צבעים. הוא צבעוני בשתי רמות, פעם אחת כי הוא לא שחור ובפעם השניה כי יש בו כמה צבעים. כל השאר מאד לא צבעוני. אפילו דודו הכלב לבן והאוטו שחור.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
היה רגע בעבודה שלי שבו הבנתי שגם משהו שאת עובדת עליו מאד בכובד ראש. הולכת לפגישות רציניות.מתמודדת עם תחרות מסבירה את עצמך ואז את מבינה יום אחד שהאנשים האלה מולם התנהלת כל הזמן והזעת לא באמת קובעים. את עובדת נורא נורא קשה וברגע אחד מבטלים לך. ואת מרגישה אולי שאת לא מספיק טובה.
אבל ההתפכחות הייתה שזה לא העניין. העניין הוא שמעל האנשים האלה יושבים אנשים עם הרבה כסף שלא תמיד ההחלטה שלהם תלויה באיכות התוכן שיצרתי אלא באיזה דיל שנסגר. מכאן הסקתי קודם כל שזו לא אני שלא טובה ושזה לא קשור. מאד מקטין את עולם העלבונות. וגם עבודה מיותרת.
הדבר השני שלמדתי הוא שאני צריכה להיות כמה שיותר גבוה למי שיושב הכי מלמעלה.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה
אני רוצה להגיד שאני משתתפת בשאלון בשמחה כי אני פמניסטית, חברה של נשים עובדת עם נשים ואם יש לי הזדמנות לקדם נשים תמיד אבחר בה, אבל חשוב לי גם להגיד אבל את הפרויקט המקסים הזה לו גבר היה יוצר הוא היה מרוויח ממנו הרבה כסף, כי אנחנו הנשים נוטות לעשות דברים בקטן, שיהיה נחמד. במקום להגיד זה דבר שאני טובה בו כלומר אני צריכה לקבל כסף על השירותים האלה שאני נותנת וזה לא יהפוך אותי לאדם פחות טוב, אלה החוקים של העולם הזה ואנחנו צריכות להיות במשחק כי ה-בעיה שלנו כרגע בעולם הזה הוא שרק חמישה אחוז מהכסף בעולם אצל נשים. אנחנו מתנדבות במלא מקומות, כולל בבית שלנו.
השארת תגובה