-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אושרה פחימה-שמש – אמנית מיתוג ובלוגרית. מעצבת גרפית/מעצבת חוויה, מחברת בין תוכן לצורה. חוקרת את האושר. מנהלת את קהילת נשות החייל בפייסבוק. נשואה לעמרי בחיר לבי.
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות רופאה, לעזור לאנשים, להציל חיים. עם זאת, תמיד הייתי ראש מלא ברעיונות; כתבתי, קראתי, שרתי, ציירתי, ובגיל 14 הבנתי שאמנות היא כלי שבאמצעותו אפשר לשנות את המציאות. זו היתה הנקודה שבה דברים התחילו להשתנות בתוכי.
3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
לא חושבת שאי פעם ארגיש גדולה. במידה מסוימת, תמיד אהיה גדולה יותר משהייתי אתמול אך תמיד יהיה לאן לצמוח. החלום הזה עדיין איתי. אני עדיין רוצה להציל אנשים ולעשות טוב בעולם. משאירה לעצמי מקום לגדול ולהתפתח ולהגשים את החלום הזה בכל אשר אבחר לעשות.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
אני מאמינה ברגעים קטנים של שקט. נכון להיום אני חווה אותם בבוקר המוקדם.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
לצערי מאז ומתמיד. אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא של אמא שלי אומרת לי שהרופא אמר לה כשנולדתי שיש לי נטייה להשמנה. אני סוחבת את זה על גבי מאז ומתמיד, דבר שגורם לי להתעמק בענייני תזונה (דבר שהפך לתחביב עם השנים).
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אנחנו דומות אבל שונות, ועם הדמיון והשוני – אני אוהבת אותך. אני חושבת שהייתי רוצה לשמוע ממנה את אותם המילים בדיוק.
7.מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
אני מרגישה שעוד לא כבשתי את כל האוורסטים שלי. בכל פעם שאני מרגישה שכבשתי פסגה ישנה פסגה אחרת בדרך. הפסגות שכבשתי עד כה הן כמו ציוני דרך; היום שבו יצאתי לעצמאות. היום שבו הקמתי את הסטודיו למיתוג. השקת הקהילה בפייסבוק ובעקבותיה הבלוג. הפעם הראשונה שבה הרצתי מול קהל. יש עוד אוורסטים לכבוש. עוד ציוני דרך שחשובים לי ועוד אגיע אליהם.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
טכנית; אוסף צעיפים בשלל צבעים שונים. בפועל; חצאית מתנפנפת לבנה עם נקודות שחורות שיצרתי בגלגול הקודם של העסק שלי, שבכל פעם שאני לובשת אותה אני מרגישה הכי צבעונית ומגניבה שאפשר, בעיקר כי היא מזמינה שילובים יוצאי דופן.
9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
התפכחתי מהצורך בהכרה, בפרסום. בתור ילדה חשבתי שאם את מצליחה משמע את מפורסמת. רגע השבר היה בנקודה שבה סגרתי את העסק הקודם שלי, כשהבנתי שאני רודפת אחרי הדבר הלא נכון. אני מבינה היום שאושר אמיתי לא מגיע מתהילה, אלא מאהבה; לעשייה שלי, לעוקבים בקהילת הפייסבוק ובבלוג, לבן הזוג שלי, לחיים שלנו.
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
עקביות היא המפתח.
תאהבו בעקביות. תיצרו בעקביות. תכתבו בעקביות. תשווקו בעקביות.
עקביות היא התכונה שעוזרת לנו לפתח מיומנות, לסלול את הדרך בנחישות, להראות נכונות. אני מאמינה שכשמגייסים את העקביות הזו, בכל תחום חיים שאנו מעוניינים לצמוח בו, מגלים שיש בתוכנו כוחות שלא ידענו על קיומם.
תגובה אחת
השארת תגובה
המסר שלך, אושרה, בסעיף מס' 10, הוא ה-שיעור שלי בחיים. הפלא ופלא, רק בשנה האחרונה, כשאני כבר בת 55 (אוי ואבוי), למדתי אותו במודע. העקביות עוזרת לנו לסלול לעצמנו את הדרך.
תודה על זה, אושרה, ובהצלחה