-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את
אני בת יובל וקצת, אמא לשלוש בנות על סף הבגרות; אישה לבעלי במסע משותף של 26 שנה עם עליות, ירידות , מהמורות והרבה אהבה; פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית; מנהלת, מרצה, מדריכה ומגדלת; מתפתחת באופן מתמיד, ונלחמת על מרחב לעצמי.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות דיילת אויר, מקצוע שנראה להיט בשנות ה-70, ובהמשך חלמתי לנהל פנימייה לילדים.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
מרגישה בהחלט גדולה. לו רק הייתי מבינה לפני שנים מה שאני יודעת היום… במקום דיילת אני מטיילת (מעט מדי), ומגישה לאנשים מזון לנפש ולא רק לגוף. החלקים הטיפוליים והניהוליים שלי פעילים ופועלים תמיד.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
פעם זה היה בחמש שש בבוקר כשהיום עוד "בתול" ויש אשליה שאספיק הכל ויותר מזה. היום זה בלילה טרום שינה שכובה במיטה שמוטת חובות ליקום, משוחררת לפסיעה מתונה בשבילי הפייסבוק בטלפון הנייד.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
תמיד העסיק ועוד מעסיק. נושאת כובד הפרעת אכילה, שמטופלת, אך קשה להכנעה. לא יכולה להרשות לעצמי לוותר.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת?
רוצה להגיד אותו משפט גם לאבא שלי- הלוואי והייתם מלמדים אותי לטפל טוב יותר בעצמי.
מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה (וממנו)?
את ראויה לטיפול מעצמך ומהעולם.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
כבשתי מקום חברתי, שלא היה מובן מאליו עבורי. מקווה להרחיב את מקום היצירה וההנאה בחיי, לתת לגופי לשאת אותי בקלילות, במקום שאני אשא אותו בכובד.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
מכונית ורודה, שקנייתה הייתה אקט סימבולי עבורי, והמון שמלות ופריטי אופנה שניקנו כשנגמלתי מהשחור וגיליתי (קצת מאוחר מדי) את הנשיות שלי. הצבעים מסבים לי שמחה רבה.
9א. ממה התפכחת?
מהאשליה שאוכל לטפל בכולם, לעבוד ולהגשים את כל המטרות הכלכליות, בלי לשלם מחיר רגשי ופיזי.
9ב. מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
ניתוח שעברתי לפני שנתיים, והבהיר לי כמה צריך לחיות כאן ועכשיו. הבנתי את ערכם של המשפחה והחברים, וגם שמגיע לי לנוח מהניסיונות המתמשכים להצדיק את קיומי. קיומי מוצדק. נקודה.
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה?
לגיטימי ליצור ולהיות ייצרית, ולא רק לייצר ולייצר.
כשהזירה הפנימית שלך שקטה, גם הבינאישי רוגע.
לנשים חשוב תמיד לקחת מקום משלהן, לנהל עצמן ולכוון קדימה, תוך דיוק הרצונות, סיתות, ובעיקר חמלה עצמית.
3 תגובות
השארת תגובה
מיכל המדהימה
התנסחות כנה ולא מוותרת לעצה ולסביבתה
עם המון חמלה לעולם ולאנשים שבתוכו
חריפת שכל וחדת לשון
מעניין לקרוא איך את מעבדת את סיפור חייך ומאחלת לך הצלחה בהגשמה של כל אותן אבני דרך שחשובות לך בדרך לפסגה אישית פנימית עם תוצאות חיצוניות כפועל יוצא.
הרבה אהבה מהסובבים אותך והעיקר הבריאות
קראתי, הפנמתי. אוהבת
קראתי והפנמתי