1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני רצה, רצה כדי להיות, רצה כדי לנשום, רצה כדי להתחזק, רצה כדי להפסיק את הרעש, רצה כדי לשמוע אותי, רצה לספר לח'ברה, רצה כל הדרך אלי.
אני חוקרת את היותי את זהותי, אני אשה כותבת, כותבת ב"דיו לבנה" : "האישה אף פעם אינה רחוקה מה'אם' (כלומר זו שמתקיימת מחוץ לתפקיד, ה"אם" כמו לא שם, כמו המקור של הטוב). תמיד יהיה בתוכה לפחות קצת מחלב האם הטוב. היא כותבת בדיו לבנה", הלן סיקסו, צחוקה של המדוזה.
אני מרצה: "רצה כל הדרך אלי, סיפור על אהבה וחושך", מספרת את סיפור חיי ודרכו מחברת בין האישי לפוליטי, בין גוף, ריצה והעצמה נשית.
עובדת במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, חיפה והצפון, מרכזת את תחום ההסברה למניעת הטרדה מינית.
אני חוקרת מגדר ופמיניסטית אופטימית.
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות גדולה, הרגשתי שאני לא מבינה את העולם עד הסוף, הייתי בטוחה שנשים גדולות מרגישות אחרת, חיכיתי וחלמתי להיות גדולה, לא באמת התעסקתי בזוטות כמו מה אני אהיה כשאהיה גדולה, יותר עניין אותי איך אני ארגיש שאהיה גדולה. חלמתי להרגיש שלמה.
-
האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
כן כן וכן. גיליתי שלהיות גדולה זה לא עניין של גיל, זה עניין של אהבה עצמית ומוכנות להשקיע את כולי בחלומות שלי.
-
מהו הרגע החביב עלייך ביום?
כשאני מסיימת ריצה, והמאמן הוירטואלי באפליקציה נותן לי עידוד, משוב על הריצה. אני כולי מזיעה, גאה בעצמי ועפה.
-
האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
בגיל ההתבגרות, למדתי להתבייש בגוף שלי והבנתי שאני צריכה דיאטות. הייתי נערה רזה וחלשה ובכל זאת בכיתה ח' הדביקו לי כינוי: שומנים נוזלים ובקיצור: שומנים. זו הייתה שנה קשה. שגרמה לי לשנוא את הגוף שלי ולהאמין שאני שמנה. שנים ניהלתי יחסי שנאה עם הגוף שלי, ואף התעללתי בו חופשי.
בחמש שנים האחרונות, אני משקיעה בגוף שלי מלא אהבה: מקשיבה לו, מזינה אותו, נושמת ורצה. גיליתי את העוצמה שיש בתנועה, אני רצה 6 פעמים בשבוע, ואפילו רצתי חצי מרתון. אני אוהבת את הגוף שלי, אני אוכלת בריא ושמח, עם הרבה שוקולד, אני אוכלת בלי רגשות אשמה.
חזקה זה הרזה החדשה, אבל לא במאמץ, לא בתחרותיות, אלא ברכות ואהבה.
-
מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אני ואמא שלי סגרנו מלא מעגלים ויש ביננו קרבה גדולה, אמרתי לה הכל: כעסתי, נזפתי, אהבתי, התקרבתי, התרחקתי, התקרבתי. תכל'ס אמא שלי היא עוגן משמעותי בחיי, והמשפט שאני הכי אוהבת שהיא אומרת לי: ילדה יפה שלי. זה משפט שיש בתוכו את כל האהבה והגאווה שאמא יכולה לתת לבת שלה.
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
אני לא בקטע של עליות ובטח לא בקטע של כיבוש. השפה שלי היא שפה של מירוצים, אתגרים וחלומות. הגשתי מלא חלומות: תואר שני בלימודי מגדר, כולל תזה. כתבתי טור בעיתון. הרצאתי בניו יורק והרצאתי בבתי ספר.
רצתי חצי מרתון, פאקינג 21.1 ק"מ – אנוכי הילדה החלשה שמעולם לא הייתה ספורטאית.
החלום הבא: עצמאות כלכלית, לעשות הרבה כסף משלי.
-
מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
נעלים, יש לי סניקרס במלא צבעים, אני אוהבת בגדים פשוטים, ישרים ורגועים עם נעלים צבעוניות.
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
התפכחת זו מילה גדולה. אני לא בטוחה שזה קרה לי, אני בטוחה שבחרתי בחיים, אני חיה ונוכחת מול כל מה שיש.
מה העיר, טילטל סדק וגם הצמיח: האימהות.
אני לא טיפוס אימהי, כל הציפיות החברתיות מהאימהות מרגיזות אותי ויש לי צורך עמוק לעשות דווקא. למרות או אולי בגלל דחף המרדנות שלי למוסד האימהות, אני עובדת בלהיות אמא מושלמת, כרוניקה של כישלון צפוי מראש. בסופו של דבר האימהות הביאה, ומביאה אותי כל יום לעבודה אישית עמוקה. להסתכלות על המראה הכי שקופה של היותי.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
בגוף אני מבינה, כל שינוי שאנחנו מייצרות בגוף אפשר לייצר בחיים. הריצה היא אקט של העצמה נשית, היא אקט של מחאה, היא אקט פמניסטי. ריצה היא ה- חדר משלך החדש. וירג'יניה וולף אמרה שאשה צריכה 500 פאונד וחדר משלה, אני אומרת אשה צריכה לנעול נעלי ריצה ולסלול לעצמה דרך להשיג כל מה שבא לה.
השארת תגובה