1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
- אני פתח־תקוואית מלידה. נשואה לאיש קירח שאהבה נפשי, ושהיה הראשון שנתן לי גב אמיתי שאיפשר לי גילוי וצמיחה.
- אני אמא בגיל מאוחר, ועדיין מרגישה ילדה. אני חרדתית, אבל אמא מעולה!
- אני בעלת עסק עצמאי בו אני מלווה בעלות ובעלי עסקים בייעוץ אסטרטגי ושיווקי, ומרצה על הקמת עסק, ניהול עסק, חשיבה אסטרטגית, שיווק בכלל, ושיווק ברשתות החברתיות בפרט, בכל מיני מקומות מהאוניברסיטה ועד מעוף, מגופים מסחריים ועד רשויות.
- אני סטודנטית למגדר לתואר שני, זה התואר ה-2 השני שלי, ואני לא בטוחה שאעצור בו… יש לי כל מיני מחשבות להמשך. המחקר שלי יעסוק בעסקים קטנים בבעלות נשים.
- אני חולה על שוקולד, ועל קפה טוב. על טבעות ואקססוריז. על גאדג'טים ומשחקי מחשב, על שטויות ועל קניות אונליין, על אמנות מקורית ועל נוסטלגיה. אני יודעת שירים עבריים בעל פה ופותרת ת'קוביה ההונגרית. אני שחקנית מאמאנט, אני אוהבת לנהוג ופחות טובה במטבח. אני אלרגית לכל דבר, ואסתמטית. אני פמיניסטית. גאה!
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
אשכרה לא היה לי מושג ירוק. גם כשהייתי גדולה לא היה לי מושג ירוק. וזה אפילו הטריד אותי, כי הבנתי שמי שיכול לדמיין את העתיד גם יכול לממש ולהגיע אליו.
עכשיו אני כבר יודעת, ויש לי תמונת חזון ל-25 השנים הבאות. וזה ממש נחמד לי.
3. האם את מרגישה "גדולה"?
מה פתאום גדולה? נולדתי בהפרש ניכר אחרי שני אֵחַי הבוגרים, התייחסו אלי בבית מאז ומעולם כקטנה. זווית ההסתכלות שלי על העולם לא השתנתה מאז. אני הקטנה. זה יצר לי הרבה קושי בחיים. בעיקר בפער שזה יצר בין התחושה בפנים, לעשייה בחוץ, שהיא בגדול. רק בשנים האחרונות אני מתמודדת עם נקודת המבט הזו, כדי לנסות ולמקם את עצמי באופן שונה, מותאם ומתאים יותר.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
8:15 בבוקר. כולם במסגרות, ואני אוספת את הקפה ההפוך הראשון של הבוקר, בדרך לאן שזה לא יהיה, ומרגישה שאני מתחברת לעצמי. מתכווננת.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
שתהיה בריאה אימי עליה השלום ( 😉 לא כדאי לקחת אותי יותר מדי ברצינות)
שהעבירה לי את סוגיית הגוף והמשקל… אני זוכרת אותה קונה שמלה במידה אחת קטנה מדי בסוף העונה, ואומרת שבשנה הבאה היא תחזור למשקלה… לימים כשהזכרתי לה את זה היא הכחישה!
כשהתחלתי לקבל קימורים נשיים בגוף עם ההתבגרות, אני הרגשתי את השינוי בתוך מדי הצופים שלי, וראיתי אותו במראה, אבל לא היה לי עם מי לדבר על זה בבית. כמה עצוב. כי עכשיו כשאני מסתכלת על התמונות באלבום מגיל ההתבגרות אני רואה נערה שנראית מעולה!
בשמינית היא כבר גררה אותי איתה ל'שומרי משקל'. כמה מיותר.
אח"כ בצבא כבר עשיתי ממש דיאטה, אולי הרצינית הראשונה שלי.
כמה שנים מאוחר יותר נשבעתי שאני? דיאטות לא עושה יותר!
אז אני מסתובבת בעולם עם איזו אמירה שאני אולי צריכה לרדת עשרה קילו במשקל, אבל לא מוכנה עדיין לוותר על החיבור של קפה וקרואסון, או על שורה של שוקולד. וזהו.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
הייתי שמחה לו אמי הייתה יכולה לומר לי שאני יפה, ושהיא אוהבת אותי.
זה עצוב לי מאד גם כיום. וזה משהו שחסר ושלעולם לא יתמלא.
רבים אחרים מראים ואומרים לי, אבל זה לא ממלא את החור שהיא השאירה.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
יש לי ייעוד, לשנות את הסטטיסטיקה השלילית של העסקים הקטנים בכלל, ושל העסקים בבעלות נשים בפרט. ואני פועלת לאט לאט. בזהירות ובשיטתיות. לומדת לעומק. נתונים מחד, ועשייה בשטח מאידך. כדי להיות מסוגלת לבחור בצורה מושכלת את הנתיב הנכון. זו שליחות גדולה.
ההורות היא חתיכת טראק פסיכי עבורי. לא תיארתי לעצמי כמה זה יאתגר אותי. וזה לא נגמר… אפ'עם.
בגיל 48 כבר עשיתי כמה דברים, וכבשתי כמה פסגות. הנה אחת, ונא לא לזלזל – בשנה האחרונה הפסקתי להרוג עציצים. אני מטפחת את הג'ונגל הירוק שלי בסלון, עושה ניסיונות, מייחרת, ושותלת ירקות שורש בעציצים. ולראשונה בחיי לא הרגתי סחלב, ונראה כאילו השנה הוא תיכף ייפרח. האח הידד !
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
אין לי בעיה עם צבעים. אני טיפוס די צבעוני. ויש לי ימבה אקססוריז צבעוניים ממש. השעונים צבעוניים. השרשראות צבעוניות. התיקים צבעוניים. יש לי מעיל צהוב-צהוב. ומכנסיים ירוקות. ונעליים אדומות. אני נהנית מכל מיני לוּקים. גם אם הכל שחור, ואז יהיה משהו אחד שיבלוט בצבע ובצורה ובגודל. אני לא נחבאת אל הכלים. אני לא מגיעה ב'פסטל' רך. אני סופר נוכחת.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
משפחה זה לא המקום הכי בטוח. משפחה זה לא המקום שיקבלו אותך ללא שיפוט. האהבה לא פותרת הכל. ולא תמיד יש אהבה במשפחה. זה אחד הדברים שעדיין הכי מטלטלים אותי וכואבים.
ובמקום הזה, אני עדיין בבנייה…
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עצה או תובנה.
דברו לפנים!
אני מכירה רק דרך אחת, לא מאד אלגנטית אבל נכונה לי, לומר את מה שאני חושבת, בדיוק. לפנים. בלי פוליטיקה. בלי לנסות למצוא חן.
זו יכולה להיות מחמאה. זו יכולה להיות דעה. זו יכולה להיות ביקורת. הכל יישמע אותו הדבר (כמעט). בעוצמה. בסוף,
what you see is what you get.
תגובה אחת
השארת תגובה
יו, מיכלי, כמה חיכיתי לשאלון הזה. אמא שלך ואמא שלי היו כנראה מאותו הכפר, או מאותו שטנץ.
והייעוד שלך? וואו! זה משהו שבכלל לא ידעתי עלייך וכולי התפעלות.