בכלל תכננו לנסוע לגן החיות התנכ"י אבל וירוס בטן עצבני במיוחד התביית על תמרה.
הייתה אכזבה, כצפוי ולפנינו נפרסה שבת שלמה, ילדה ואמא הרוסות מלילה בלי שינה ומתבגר טעון כתותח בחומר ממנו נוצרות אגדות על גיל ההתבגרות.
עשיתי מה שיכולתי, נימנמתי על הספה משך שניים וחצי סרטים של דיסני. בחשתי מרק תפל, הכרזתי על שנ"צ כי שבת וזה מה שעושים בשבת.
ואז כינסתי את חצי הנבחרת שהייתה נוכחת במקום(הבכורה הלכה לנהל את קיסריה והרמטכל נעלם אי שם בשישי בצהריים אצל החברה)
עכשיו, כך הצהרתי, מתחילים לעבוד על העיצוב של "מסיבת המעצבות"
הם רגילים הילדים, ככה גידלנו אותם, פרויקטים, הפקות, מיזמים…
נער הזהב הביע רצון טוב, כתמיד, רק ציין בדרכו המדויקת את העובדה שהנה אני שוב ממציאה את עצמי מחדש.
והוסיף, במעט עצב, כבר לא תהיי "עידית מילים".
שתקתי רגע, הדבר הזה שאנחנו חשופים לחלוטין בפני הילדים שלנו, מצד אחד מעוניינים לשמש דוגמה ליציבות, תיכנון ובטחון. ומהצד השני לנוע, להתנסות, לצמוח,להחליט ולשנות דיעה, להתעצב ולצמוח.
האם זה סותר? ומה המסר הטמון באמא שמשתנה, חפשית חסרת מנוח, תאבת צבע אנשים ומפגשים.
עידית מילים היא אני. כך אני עונה תוך כדי פרישת ניירות משי צבעוניים.
אני לא ממציאת מחדש. אני צומחת. מרשה לעצמי להיות עוד דברים.
עכשיו אנחנו כבר עובדים יחד
אני אוהבת שהילדים שלי מעורבים. שיש שיח. ושיתוף. תמיד יש חומר למחשבה.
מסיבת המעצבות היא קולאג' של מה שאני. מה שאני אוהבת. צבע ונשים יוצרות, הזדמנות למפגש. הזדמנות לתת חשיפה למי שחשוב שיכירו אותו, מראש החלטתי על משתתפות שלא ישאו בעלויות אלא רק יהיו. חלל שהוא טוב,במהותו. וצבע, כבר ציינתי צבע?
וייצור של חולצות. שלי. במידות שלי עם עבודות שלי.
אני לא ממציאה מחדש. רק מרשה לעצמי עוד קצת, עוד הרבה להיות מי שאני.
וזה נעים.
ונראה לי שלילדים שלי זה שיעור בכלל לא רע.
אולי אפילו שיעור חשוב על גמישות. והתעקשות. על לנסות שוב ולא לפחד ליפול.
מזמינה את כולן למסיבה שלי.
מעצבות שוות ממש משתתפות. יהיו תכשיטים ובגדים, חפצים וכפכפים, פרחים וספרית טבעית אלופה. תיקים וטי שרטס במידות נדיבות. ועוד. נשבעת. יש עוד.
בואו לחגוג התחדשות. אימהות ממציאות, משתנות מעצבנות.
שישי 15.06 12.00-18.00
"אברהם הוסטל"
לבונטין 21 ת"א
אשמח. גם הילדים.
השארת תגובה