1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני אישה שלנצח תשאר ילדה, אני נאיבית, אני פסימית חסרת תקנה, סובלת מרגישות יתר ובשל התכונה הזו אני בוכה כמעט כל יום, אני אוהבת נורא את המקצוע שלי אבל אף פעם לא מרגישה מספיק טובה ויצירתית, אני אדם צנוע והתכונה הזו נובעת מהבנה בסיסית ועמוקה שאנחנו לא שווים כלום.
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
שחקנית. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי שהבמה היא הבית האמיתי שלי. להיות שחקנית היה היעוד שלי ולא היה לי ספק שאלו יהיו החיים שלי- חיים על הבמה. לא נמשכתי לשום מקצוע אחר, למרות שאבא שלי שלא אהב את הכיוון שלי, טפטף לי לראש לאורך השנים שאני אהיה עובדת סוציאלית מעולה. בגיל 22 הלכתי להגשים את החלום וללמוד משחק, נבחנתי לכמה בתי ספר ולא התקבלתי לאף אחד מהם, שבורה ומאוכזבת שאלתי את עצמי ואת אלוהים, איך זה יכול להיות, הרי היה לנו הסכם, מה עם הייעוד שלי? חלפה בי מחשבה שאבי צדק, אני אלך ואלמד עבודה סוציאלית, כעבור שנה נבחנתי שוב ל"ניסן נתיב" והתקבלתי. בגללול הבא אני עובדת סוציאלית. או וטרינרית. בטוח.
-
האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
אני חיה את החיים שרציתי, אני אוהבת את העבודה שלי ומרגישה מסופקת וברת מזל. לשמחתי אני עדיין רלוונטית וממשיכה לעבוד בכל הכח, כמובן שישנם עוד יעדים שאני רוצה להגיע אליהם במסגרת המקצוע- לגלם תפקידים מעניינים ומאתגרים בקולנוע ובתאטרון, להיות פרזנטורית של בנק ולהרוויח בוחטות.
-
מהו הרגע החביב עלייך ביום?
בלילה אחרי יום צילום או הופעה, אני חוזרת הביתה, מורידה את האיפור, את הבגדים, מחליפה לטרנינג, מוזגת לעצמי כוסית ויסקי ורואה סרט או סדרה שאני אוהבת. רק אני ועצמי, אף אחד לא מסתכל עלי- לא צריך להתאמץ, לא צריכה להרשים אף אחד, לא צריכה שיאהבו אותי, מנוחה לראש ולגוף.
-
האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
המשקל שלי מעסיק אותי, כמובן. רוב השנים הייתי רזה ואתלטית כזאת, אכלתי בלי לחשוב האם אשמין או לא ופתאום בגיל 22 עליתי במשקל עשרה קילו, בעקבות זה פיתחתי הפרעות אכילה- דיאטות עד כדי הרעבה ובעיקר התעסקות אינסופית עם הגוף, מתישהו באיזה שהוא גיל הגוף שלי התייצב על משקל קבוע של חמישים קילו ואני פשוט לא מתעסקת איתו יותר, אני כן שומרת, לא מגזימה ומרשה לעצמי לאכול בלי הגבלה אבל למזלי כניראה שגנטית אין לי נטיה להיות שמנה והיום אני סך הכל די מרוצה ממנו.
-
מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
הזהות המינית שלי היתה אישיו כבד בחיי, אמא שלי לא קיבלה את העובדה שאני לסבית, היא כעסה, היא התאכזבה ובעיקר ציפתה שזה יעבור לי, בהיותי אדם מרצה השתדלתי באמת להפסיק עם זה והתפללתי שזה יעבור לי. לאחר כל התאהבות שלי באישה הבטחתי לעצמי ולאמא שלי שזו פעם אחרונה, בפעם הבאה אני אתאהב בגבר ואחיה איתו, הרבה מידי שנים עברו עלי עם תחושות אשם וכעס על עצמי שאני לא מצליחה להיות מה שאמא שלי רצתה שאהיה. בגיל 45 הרפיתי, אהבתי אישה, אהבתי את עצמי ואהבתי את היותי לסבית, יצאתי מהארון, כל העולם שמח בשבילי על ההקלה והשחרור הזה ואמא שלי התקשרה אלי באותו יום וביום שאחרי וביום שאחרי וביום שאחרי – חודשים רבים אחרי כדי לומר לי מילה אחת: סליחה.
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
אני לא אדם מפוצץ באמביציה, אין לי שאיפות גדולות מידי, אני די מסופקת בסך הכל, מבחינתי האמהות היא סוג של נס, לא הייתי בטוחה שאהיה אמא בסיבוב הזה של החיים ולמזלי היקום רצה אחרת, הפכתי לאמא וזו מתנה ענקית שקיבלתי ואני מודה עליה.
-
מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
לאחרונה קניתי כפכפים מאוד צבעוניים. הם כחולים וכתומים וצהובים וצבעוניים מאוד, ראיתי אותם בחנות והיה לי ברור שאני קונה אותם ושלא אנעל אותם בחיים, הפתעתי את עצמי ולפני שבוע נעלתי אותם והלכתי איתם לאיזו השקה, אנשים להפתעתי הגיבו אליהם בעוצמה, בעיקר זעזוע ושימוש במילים כמו "כיעור" ו"מחריד" ו"מה עבר לך בראש אורנה???" כנראה שאנעל אותם שוב.
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
זה ממש פשוט: לא לקחת את עצמינו ברצינות תהומית. לדעת לצחוק על עצמינו, נכון, החיים מורכבים ויש קושי וכאב וצער אבל בואו נשתדל לקחת דברים בפרופורציות ולזכור שיש גם הומור ושאנחנו רק שחקנים בסיטקום המופרע של אלוהים.
השארת תגובה