24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 75 ורד יפה חאיק

מאי 20, 2018 אין תגובות

 

  1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אוהבת אנשים, סיפורים ואת החיים.

אמא לארבעה ונשואה באושר.

דיאטנית המטפלת בהשמנת ילדים, מאמינה בכל ליבי שלהסתכל לילדים בעיניים זו דרך מעצימה לטיפול, שינוי ובכלל חיזוק הקשר.

קשתית שאוהבת הרפתקאות אבל נוחות.

בהתפתחות אישית מתמדת ובלי הומור היה לי משעמם ואת הציניות למדתי לשחרר.

2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

בהתחלה זה היה צופר של אזעקה. אח"כ זה היה רופאה ועובדת באוטו זבל. כשקצת (הרבה) התבגרתי, רציתי להיות שחקנית. למדתי שנה של מכינת משחק בבית צבי ואז הבנתי שזה לא בשבילי. ידעתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים. תמיד אהבתי לשקוע בסיפורים של אנשים. למדתי תזונה בפקולטה לחקלאות (האוניברסיטה העברית) כי רציתי לשלב משהו מדעי יחד עם הקשר האנושי. למדתי שם את "מה צריך" באופן הכי מקצועי שיש והיה חסר לי מאד ה"איך". איך לגרום לאנשים לעשות את מה שהם אמורים לעשות ולהבין מה עוצר אותם מלעשות. אז למדתי עוד 3 שנים פסיכודרמה. נראה לי שתכלס, אני במהות של כל מה שרציתי לעשות גם בילדותי.

  1. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

לפעמים אני מרגישה גדולה ולפעמים מאד בא לי שיגיע כבר המבוגר האחראי ויחליף אותי קצת. ככל שעובר הזמן אני מרגישה שאני גדולה וקטנה בו זמנית. מתבוננת על הדרך שעברתי ומעריכה ומודה. במקביל מסתכלת גם קדימה בציפיה והתרגשות ורואה את המישורים האינסופיים שעוד עומדים לפניי. מרגישה שאני עמוק בתוך החלום שלי. מגשימה אותו אחד לאחד.

  1. מהו הרגע החביב עלייך ביום?

2 רגעים כאלה: הראשון כשהילדים יוצאים מהבית ונכנס השקט המבורך, ואיתו הידיעה שמתחיל הזמן שלי. השני כשהם נכנסים הביתה בדהרה, בעיניים נוצצות וחיוך ואנחנו מתחבקים. רגע ממלא.

  1. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

מעולם לא העסיק אותי המשקל שלי ולא איך שנראיתי. בשנים האחרונות התחלתי לשים לב יותר לחיבור עם הגוף, לשינויים שחלו וחלים בו, התחלתי להקשיב לו באופן אחר.

  1. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

מדברת המון עם אמא שלי. נראה לי שאני לא אומרת לה מספיק שאני אוהבת אותה. ותודה. הכי הייתי רוצה שהיא תגיד לי שהיא תמיד תהיה פה איתי ועבורי.

  1. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

מרגישה שכובשת פסגות כל יום. כעצמאית כבר 17 שנים, הנשואה לעצמאי, עם 4 ילדים ומשכנתא, האתגרים הם בלתי נגמרים. ההתבוננות על החלומות שכבר הגשמתי, גורמת לי להבין שכבשתי עוד פסגה. ועוד אחת.

היכולת להתמיד ולא להתייאש (תמיד היתה לי פנטזיה כזו, שתמיד אוכל לעבוד כמדביקת בולים בדואר, מינימום אחריות), היא פסגה.

היכולת להתקדם עם הטכנולוגיה ולהוציא פורמטים דיגיטליים, היא פסגה.

ההתמודדות עם השיווק היא פסגה.

ההתמודדות עם הילדים, כל אחד עם אתגריו והדינמיקה ביניהם, היא גם פסגה.

הבחירה להשאר עם האיש שלי, להתקדם יחד תוך תמיכה משותפת, כבוד הדדי ושיתוף פעולה, היא וואחד פסגה גם כן.

כל הורה שאני פוגשת בקליניקה, כשאני רואה את המבט משתנה, את האוויר שנכנס באופן כללי יותר, את ההקלה, גורם לי להרגיש שכבשתי עוד פסגה.

בכלל הידיעה שהורים מגיעים אלי בידיעה שהעבודה היא שלהם, שהתהליך הוא בד"כ עבורם (במקביל או במקום הילד), היא גם סוג של פסגה, לאחר שנים ארוכות בהן הגישה הרווחת היתה שילד עם משקל עודף צריך להגיע לדיאטנית "לתיקון". מרגישה שיש לי חלק בהשרשת הגישה וזו ממש פסגגה משמעותית עבורי.

  1. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

אודם אדום אדום אדום (שנשאר חסר שימוש). קניתי ברגע של חוסר מחשבה. או של תקוה, שפעם אעז להשתמש בו.

  1. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

היו 2 רגעים משמעותיים כאלה, של מחלה של הבת שלי ושל לידה מסכנת חיים (שלי ושל האחרונה). הראשון פתח אותי לעולם התקשור והרוח, שבמקביל לסקפטיות עצומה אני מאמינה בו בכל ליבי (זה נשמע סותר, אבל זה לא). השני חיזק את הקשר.

למדתי לקבל, למדתי להכיר את העוצמות החבויות שבי ובנו כזוג וכמשפחה. למדתי להכיר ולהוקיר את הסובבים אותי ואותנו, לשים לב לאהבה המקיפה אותנו. למערך התמיכה העצום והאיכותי שלנו.

  1. מה את מבקשת להעביר הלאה?  "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

מאמינה שלשמוח זו בחירה. זו האחריות שלי/ שלנו לבחור באושר.

תמיד אפשר לראות את כל ה"טוב" במקביל ל"רע" (אם בכלל יש טוב ורע), ששמחה ועצב, הקלה וכאב עצום יכולים לחיות בנו בו זמנית.

שהילדים שלנו הם חזקים ובעלי מסוגלות ועוצמה גבוהות משנדמה לנו. חשוב לסמוך עליהם.

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 324 דנה בומץ
יום 180 נגה גולדרינג
יום 235 הילית חמו מאיר
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיונים
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס