יום 73 ענבל מימרן לנגשטטר

1 בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אישה בת 43 שמרגישה בת 30. למעשה תמיד הייתי ב״פיגור״ של כעשור אחרי הגיל המנטלי שלי (ה״דיפלומטים״ יקראו לזה פריחה מאוחרת).

רעיה ואמא – אז בהתאמה לסעיף הקודם, הכרתי את האיש שלי בגיל 41, התחתנתי בגיל 42, וילדתי את בנותיי בגיל 43 ושישה ימים. אני מקווה שעניין ה״ילדותיות״ הזה ישחק לטובתי בהמשך, כשהבנות תגדלנה…

פמיניסטית וזה בא לידי ביטוי בכל רובד בחיי.

טבעונית מאהבת החי (ומטעמי בריאות)

2 מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

בתור נערה, חלמתי להיות מעצבת אופנה. ציירתי קולקציות שלמות ותליתי את הציורים על הקירות בחדרי.

3 האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

אני מודה שאני לא נראית לעצמי ״מבוגרת״ כפי שבני ארבעים נראו לי כשהייתי תיכוניסטית, לטוב ולרע, ורוב הימים אני ממש לא מרגישה ״גדולה״. למעשה הבנות שלי בנות תשעה חודשים ואני עדיין בהלם מהעובדה שאני אמא, ואחראית על שני היצורים המופלאים האלה.

האם החלום ההוא עדיין מדבר…

באופן מפתיע אני אכן עוסקת כיום בעיצוב אופנה, תחום שהתחלתי לגעת בו אחרי הצבא ולא המשכתי (פניתי ללימודים באוניברסיטה ולקריירה בהייטק). יום אחד בגיל שלושים וחמש קמתי והתחלתי לצייר בגדים, ומשם הדרך למכונת התפירה היתה קצרה ומסעירה. הקמתי מותג אופנה ב-2010, והגשמתי לענבל בת ה-17 את החלום.

4 מהו הרגע החביב עלייך ביום?

הרגע החביב עליי ביום הוא כנראה הרגע בו אני נכנסת למיטה, מריחה את המצעים הנקיים, מרגישה את הגוף שלי שוקע אל המזרון ומקבל את הקונטרה התומכת / עוטפת / מנחמת הזו.

{סביר מאוד שלפני שנה הייתי עונה תשובה אחרת, אבל בימים אלה זו התשובה הכי מדוייקת לי ולעייפותי}

5 האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

מאז שאני זוכרת את עצמי, המשקל היווה עניין בעל משמעות גדולה עבורי. במשך רוב חיי הבוגרים התנסיתי בדיאטות שונות ומשונות, וניהלתי יחסי שנאה עם הגוף שלי. בבגרותי (גיל 36) עברתי טראומה והאבסתי את עצמי באוכל, וגדלתי מ״שמנה״ ל״שמנה מאוד״, עם נתק רגשי מוחלט מגופי, כאבי ברכיים וכבד שומני.

החלטתי לעבור ניתוח שרוול, ובמקביל עברתי טיפול NLP והצטרפתי לקבוצת תמיכה למנותחים. היום אני יכולה לומר שעברתי תהליך של קבלה עצמית, ולמדתי לנהל יחסים (שאני מחשיבה לבריאים) עם האוכל, ובשנים האחרונות אני פחות מוטרדת מהמשקל, ומקבלת עצמי גם כשאני עולה 5-6 ק״ג (מה שלמעשה מתאר את המצב הנוכחי)

{אינני מחזיקה משקל בבית כבר לפחות 14 שנים}

6 מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

למזלי אמא שלי עדיין בחיים ובחיי, ואני אומרת לה כל מה שעל ליבי (גם אם זה גורם למריבה); ואת מה שהכי הייתי רוצה לשמוע ממנה, שמעתי בכמה פעמים ותמיד אחרי שעשיתי שינוי גדול (שינוי בקריירה / נישואים וכו), וזה שהיא גאה בי על הדרך שעשיתי ועל האישה שהינני.

7 מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

אני חושבת שהאוורסט שלי משתנה בכל תקופה… כשעבדתי בהייטק חלמתי על רילוקיישן לניו יורק ואכן קיבלתי קידום והעברה לעיר החלומות; כשהחלטתי לעזוב את ההייטק ולהתחיל מאפס בתחום האופנה, לקח לי אמנם חמש שנים וחצי אבל הגעתי למצב בו המותג שלי עובד חזק, מוכר ומפורגן למדיי בתקשורת, יש לי לקוחות מדהימות והעסק ריווחי; כשבחרתי ללכת לניתוח שרוול ראיתי בזה חלק מתהליך של למידה ושינוי ואני חושבת שאכן עברתי שינוי מהותי ביחסי עם האוכל.

העניין עם כל האוורסטים האלה הוא שאחרי שמגיעים לטופ יש נפילה וזה בסדר, ולפעמים פשוט רוצים לרדת ולחפש אוורסט חדש וגם זה בסדר. אנחנו יצורים דינמיים והחלומות שלנו משתנים בהתאם למי שאנחנו ולצורת החיים שלנו באותה העת.

כרגע אין לי ״אוורסט״ חדש. אני נהנית מגידול בנותיי ומהעבודה בעסק שלי, אותו אני מנהלת כרגע על אש קטנה. מאמינה שכשאכניס את הבנות לגן, אדע טוב יותר מה אני רוצה לעשות הלאה ואנסה להגשים זאת.

8 מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

באופן אוטומטי אני מתייחסת לפריטי לבוש / אופנה, ומתקשה לחשוב על דברים אחרים… אז יש לי המון בגדים, מטפחות, נעליים ותכשיטים צבעוניים / פרחוניים / מנומרים, אבל באופן אירוני (אך מודע), אני לובשת בעיקר שחור.

9 ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

האירוע שהפך את חיי על פיהם היה אונס שעברתי בגיל 36 בערך, ע״י מכר שסימם אותי. במשך כשנה וחצי אח״כ חייתי בהדחקה, ואז שקעתי בדכאון, אכלתי בכוונה לאבד כל סממן נשי / סקסי, וכנראה גם ממקום של שנאה עצמית או כדי להעניש את עצמי על מה שקרה לי. כשהתפכחתי והבנתי מה קרה לי, עשיתי ניתוח שרוול (תכננתי לחזור למידה 44 המוכרת אבל ירדתי יותר), ונעזרתי במטפלת NLP מדהימה שהפכה לחברת נפש שלי, על מנת לשנות את הדימוי העצמי הקלוקל שהיה לי ולבנות מערכת יחסים יציבה יותר עם עצמי. החיים שלי קיבלו תפנית מדהימה, למדתי לאהוב את הכאן והעכשיו, למדתי להיות מאושרת ממה שיש (גם כשלא היה לי בית מהמם / כסף / בן זוג / הרבה חברים וכו).

לא אסחף לכדי שמחה והילולה על האונס, אבל אני בהחלט רואה במבט לאחור איך האירוע (המחורבן יש לומר) הזה איפשר לי לבנות את עצמי מאפס, בצורה משופרת ומשמחת, ומרגישה שנולדתי מחדש, קלישאתי ככל שזה יישמע. אני מרגישה ענבל אחרת לגמרי, ודברים שקרו לי עד הניתוח מרגישים כמו בגילגול קודם.

{כמובן שגם לידת הבנות שלי היא אירוע מכונן, וחיי השתנו מאז שהן הגיעו אליהם, אבל לשמחתי האירוע לא טילטל אותי בצורה דרמטית, אלא די ציפיתי לשינוי הזה ועם כל הקושי הכרוך, אני מברכת עליו}