-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
נעים מאוד, אני גליה דונת לויטן.
אני אישה. סקרנית. רואה אנשים לעומקם. מסתדרת בכל מצב.
אוהבת לגוון בכל מה שרק אפשר (חוץ מבזוגיות 😉).
אמא ל-3 בנות וארנב.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
כשהייתי קטנה לא היו לי חלומות מקצועיים כאלה או אחרים, כן חלמתי לטייל בעולם וכמה שיותר.
רק אחרי תואר ראשון חלמתי מקצועית – להיות סמנכ"לית שיווק בארגון גדול.
בדיעבד – חלום שלגמרי לא מתאים למי ומה שאני ולכן אני שמחה שלא פעלתי להגשים אותו.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
לא יודעת אם "גדולה" זו ההגדרה הנכונה.
הייתי מגדירה את עצמי "מבושלת", "שלמה".
עבורי המילה "גדולה" אומרת גם "אחראית" ו"פחות חופשיה" ולא הייתי רוצה לחשוב על עצמי במונחים כאלה.
החלום המקצועי כבר ממש לא מדבר אליי, אבל החלום לטייל בעולם ממשיך לדבר אליי, כל הזמן.
בין השאר הגשמתי אותו כשגרנו 4.5 שנים במזרח אירופה ברילוקיישן ואז הבנתי שללטייל בעולם עם 3 בנות יש מחיר, עבורן. שורשים חשובים עבורי ולכן חזרנו לארץ. את הטיולים שלי אני מגשימה בדרכים אחרות…
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
להיכנס למיטה בסוף יום + הכמה דקות עד שאני נרדמת.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
משקל מעולם לא העסיק אותי כנראה כי זכיתי בגנים טובים 😉
עם זאת, מבנה הגוף כן העסיק אותי לאורך השנים, אבל לא יותר מדי…
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אמא שלי תמיד שם בשבילי. אני יודעת שהיא אוהבת אותי ותומכת בי גם אם היא לא תמיד רואה את הבחירות שלי באותה עין…
גם אם אמרתי לה בעבר יותר מפעם אחת, "אני אוהבת אותך ומעריכה את כל מה שאת עושה בשבילי" – זה עדיין לא מספיק. אז כנראה שזה מה שהייתי אומרת לה, שוב.
אין משהו שהייתי רוצה לשמוע ממנה – ולא שמעתי…
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
אני מודה שאין לי מחשבות כאלה על יעדים רחוקים ובלתי מושגים. מעולם לא היו לי. אולי כי אני יודעת שהדרך חשובה לא פחות מהגעה ליעד עצמו ולכן אני שמה יותר דגש על הדרך מאשר על היעד….
אבל אם חייבת אוורסט, אז האוורסטים שלי הם קצרי טווח, מאוד ממוקדים ובד"כ קשורים בנסיעות חווייתיות לחו"ל.
האוורסט הקרוב הוא נסיעה לאנגליה בקיץ הקרוב 😊
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
הייתה לי שמלה בצבע טורקיז שקניתי בדה-סיגואל. לבשתי אותה כמה פעמים בודדות. אחרי שקניתי אותה אמרתי לעצמי "על מה חשבת כשקנית אותה???" 😉
חוץ מזה – לובשת הרבה ורוד, אדום וכתום.
9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
להרבה ישראלים נראה שעם כל הבעיות שיש בארץ, לחיות בחו"ל זה חלום.
אז חייתי את החלום הזה כמה פעמים והבנתי שגם שם יש בעיות, רק אחרות.
החברויות לא אמיצות כמו שיש בארץ.
במקומות בהם חייתי אין את חוף הים שיש לנו, מקום שתמיד נותן לי אוויר לנשימה.
לא משנה איפה אני נמצאת – אני תמיד מסתדרת אבל בחו"ל, אני תמיד מרגישה זרה.
כשחזרנו לארץ אחרי הרילוקיישן, הבנתי שכאן נולדתי, כאן נולדו לי בנותיי וכאן אבנה את ביתי (אולי לא בשתי ידיי…).
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
"אין אי אפשר, יש איך אפשר" זה המוטו שמלווה אותי ביום יום בקטנות ובדברים הגדולים כאחד. יש לי צמיד שחרוט עליו "הכל אפשרי". אני באמת מאמינה שמי שרוצה משהו ומוכנה לעשות את השינוי הנדרש – הכל אפשרי עבורה. אני עדיין בתהליך 😊
השארת תגובה