-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את
אני בת הזוג של הילה ואמא של תמר ואיה, בנות חודשיים וקצת.
אמנם בפועל אני אמא מעט מאד זמן אבל האמהות הגדירה אותי עוד הרבה לפני שהילדות שלי נולדו. חיכיתי להן, התכוננתי לכבודן והתגעגעתי אליהן המון זמן. עכשיו הן הגיעו.
אני פיזיותרפיסטית. גם במקצועי אבל גם בהשקפת העולם וגם באופן שבו אני מנהלת את חיי. אפשר לומר, פיזיותרפיסטית בנשמתי.
החיה החביבה עלי היא תנין. אפשר לסמוך עליהם; הם נותרו כפי שנוצרו אי שם ביום החמישי לבריאה, מבלי שהאבולוציה תשנה אותם, הם מלאי עוצמה והכי חשוב – הם לא מנסים להתנחמד או להתמם. שייקספיר כתב ב"המלך ליר": I do profess to be no less than I seem. זו תכונה שאני מאד מעריכה. צבים, לעומת זאת, מאד מפחידים אותי. לא אמינים.
אני מעריצה נלהבת של שלומית אהרון.
נכון להיום, אני אופטימיסטית חסרת תקנה.
2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
כשהייתי קטנה חלמתי להיות גדולה. חשבתי שהמשמעות של להיות גדולה היא ביטחון, חשבתי שכאשר אהיה גדולה אדע בדיוק מי אני ואהיה מסוגלת לעמוד מאחורי הזהות של עצמי מול כל העולם. חשבתי גם, לתומי, שזה משהו שמגיע עם הגיל.
3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
אולי לא גדולה אבל בהחלט גדלה. הביאו אותי לכך 9 שנים של תהליך טיפול פסיכולוגי, שבהן למדתי לראות את עצמי באופן צלול (או צלול יותר) והרכבתי לי עמוד השדרה. אני חייבת לפסיכולוגית שלי את כל החלומות שהצלחתי להגשים וגם את כל החלומות הבאים בתור.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
אני בן אדם של בוקר. אוהבת להיות ערה בעת הזריחה, ואם אפשר להיות בחוץ בשעה הזו – אפילו יותר טוב. מצד שני, זוגתי היא בן אדם של לילה, ועם רדת החשיכה היא מתעוררת ומצב רוחה משתפר פלאים – אז אולי זה הרגע החביב עלי..
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
בנעוריי הייתי אנורקטית. אמנם הגורמים לאנורקסיה אינם קשורים במשקל או בהופעה חיצונית אבל הפרקטיקה היא עיסוק אובססיבי ברזון. בשנים האחרונות טיפולי הפוריות עשו שמות בגופי והגעתי למשקלים כבדים עד לא-בריאים. באופן מפתיע, ההריון והלידה הנחיתו אותי ללב הטווח התקין בסקאלת ה-BMI. אבל יחד עם כל אלו, בעיני, באותו האופן שבו מי שנגמל מסמים תמיד ייראה את עצמו כמכור וינהל כך את עצמו, גם מי שהתמודד עם אנורקסיה צריך לחיות תמיד כמי שהאנורקסיה משחרת לפתחו.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת?מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אמא שלי נמצאת במרחק שיחת טלפון או 15 דקות נסיעה. מה שצריך להיאמר – נאמר, ומה שלא נאמר – עדיף שלא ייאמר. זה נכון, אני חושבת, לשני הכיוונים.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
בשנים האחרונות למדתי שמשפחה היא בהחלט דבר שבוחרים והצלחתי להרכיב לעצמי את המשפחה שאני רוצה; היא כוללת (אם לצטט את מאיר שלו) "משפחה מהדם" ו"משפחה שלא מהדם", וגם הוסרו ממנה "קרובי-דם" שאינם רצויים לי בחיי.
ארגיש שהגעתי ל"אוורסט" שלי, אם בבגרותן, כשכבר לא תהיינה תלויות בי, הילדות שלי תמשכנה לבחור בי להיות להן אמא.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
הילה, זוגתי, היא ציירת מוכשרת (בלשון המעטה, על מנת שלא להכנע לסופרלטיבים). עבודות שלה, פסיפסים עמוקים ומורכבים של צבעים וצורות, מפארות את הסלון שלנו.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
אני חושבת שנולדתי סדוקה, והיום, אחרי שאוחו הרסיסים, אני יודעת להתרגש, ונדמה לי שאני ממשיכה בתהליך צמיחה, אבל אני מאמינה שכמעט ולא אפשרי לחזור ולשבור או לטלטל אותי. באותו האופן, נולדתי מפוכחת יתר-על-המידה ואני עושה מאמצים להשתחרר מהפיכחון הזה, לפחות לפרקים, ולאפשר בחיי מעט אבק-פיות.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
קטונתי.
השארת תגובה