24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 357 אלי זוהר ניב

פברואר 26, 2019 אין תגובות

  1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אני אישה הגדלה ומתפתחת ומשתנה כל הזמן, אין רגע דל, ולשמחתי מתקרבת לעצמי יותר ויותר עם השנים.

אני אימא של עלמה וקאיה, שאין לי מושג מה עשיתי כל כך טוב בגלגול הקודם שזכיתי בהן. המורות הגדולות של חיי. אהובות ליבי.

אני מלווה הורים. זה הייעוד שלי, המתנה הענקית שקיבלתי- להיות 'הדוברת' של הילדים, לעשות להם הורים הכי מבינים, הכי קרובים, הכי אוהבים.

אני לייט בלומרית. לוקח לי זמן לגדול כי הכל צריך לעבור אצלי דרך כל השכבות, דרך כל ההבנות, עד שמתיישב ויכולה להיות שם באמת.

אני חיה את חיי דרך הרגש. בעוצמות. מתרגשת, מתלהבת, אוהבת לצחוק כמה שרק אפשר (המון דברים מצחיקים אותי), וגם דומעת בקלות. (גם בקליניקה מול ההורים, כשהקסם מתחיל לפעול…)

 

  1. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

כשהייתי ממש קטנה רציתי להיות מוכרת פלאפל. זה נראה לי הכי כייף בעולם.

אח"כ חלמתי להקים בית יתומים. ילדים תמיד היו בנשמה שלי. הם מרגשים אותי, מצחיקים אותי, מקסימים אותי…. אני מעריצה אותם.

 

  1. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

לקח לי הרבה שנים להרגיש גדולה (לייט בלומרית אמרנו…). היום אני כבר יותר שם, לפחות חלק ממני…

ועדיין הילדה שבי חיה ובועטת, חוקרת, מתנסה, בודקת ועושה שטויות. וגם עוזרת לי להבין את הילדים שההורים מציגים בפניי בקליניקה. שתמיד יהיה ככה, אמן.

העיסוק שלי היום הוא ההמשך הישיר של החלום ההוא מאז. אני כאן בשביל הילדים. תיקון ענק גם לעצמי כמובן.

 

  1. מהו הרגע החביב עלייך ביום?

הבוקר, ההתחלה של היום. הכל נקי ופתוח, שקט, גם הראש שלי. יש לי מלא אנרגיה וסבלנות לעשות דברים שבשלב יותר מאוחר של היום אין סיכוי שאעשה אותם.

 

  1. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

תמיד העסיק אותי. הייתי הילדה השמנמונת סלש מלאה במשפחה של רזים ממש, מה שגרם לכך שלנצח ארגיש אובר ווייט.

מאוד מודעת למה אני אוכלת, נעה על הסקאלה בין בריא למשמח. בשנה האחרונה הורדתי סוכר וגלוטן והתחלתי לרקוד גאגא (במקביל לטאיצ'י שאני עושה כבר 8 שנים), ובאמת הצלחתי להשתחרר באופן משמעותי מהעיסוק המטריד הזה של מה אני אוכלת והאם השמנתי.

 

  1. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

הייתי רוצה שכשהיא שואלת אותי מה שלומי שבאמת תוכל להקשיב למה שאני מספרת לה. שתתעניין בי ובעולם הרגשי שלי. שתבין שאפילו שאני ילדה גדולה, אני עדיין צריכה אימא.

אני יודעת שאין לה את היכולת הזאת, אבל לפעמים זה מאוד חסר וכואב.

 

  1. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

אני חיה את הייעוד שלי וזו הגשמה ענקית בשבילי, התרגשות אדירה כל יום! והשלב הבא יהיה לקדם את כתיבת הספר שלי העוסק ב'שיחה טובה', מודל תקשורת מופלא שפיתחתי שמתאים 'בול' לילדים ולהורים של העידן החדש. משום-מה זה עדיין לא קורה…

 

  1. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

חייבת צבעים בחיים שלי. הבית שלי, צעיפים, גרביים, תכשיטים, האוכל שאני מכינה.

 

  1. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

וואוו. מהסיפורים שסיפרתי לעצמי על עצמי. שחשבתי שאני. שחשבתי שאני לא.

 

10 מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

זה מה שהבנתי שעושה לי חיים טובים יותר:

לפתוח את הלב. כמה שרק אפשר.

לחיות בכנות ובפתיחות. להביא את עצמי בלי להסתתר.

להאמין שהכל מדויק. ו-וואלה זה נכון. ואם לא הבנתי למה קרה מה שקרה, אני מחכה קצת ואז מבינה.

ועדיין מתאמנת על כל אלה.

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 49 גלית גורא-עייני
יום 35 אסנת שר
יום 132 מירית וולך
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיונים
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס