1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אישה שחיה בתנופה גדולה ומתרגשת מכל מחווה זעירה.
אמא של איה וכרמל. בת זוג לאלון. חברה טובה. כותבת, חושבת, חולמת מילים.
מושבניקית שאוהבת לתחוב זוג ידיים באדמה, נושמת את החוץ ומחפשת יופי בכל דבר שקיים – מעלה שמתגלגל לצד מדרכה ועד הפנים החרוטות של אמא שלי.
2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
להזיז הרים.
ואולי בסופו של דבר גם להפוך להר בעצמי.
3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
תמיד הרגשתי גדולה. אולי כי ככה הגעתי לעולם או אולי כי נסיבות החיים דחקו אותי לגדול מהר. בתור ילדה דווקא תמיד חיפשתי מקומות שבהם אוכל להיות 'קטנה', כמו להניח את הלחי בכף היד של סבא, שידעה להכיל כל סערה או בכי.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
שעת לפנות ערב, כשהחושך מתחיל לרדת ומהגינה נפלטת איזו אנחת רווחה, כשיש באוויר איזה שקט מתוק כזה.
5.האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
כן. תמיד.
כאחת שכבר בכיתה ו' התנשאה לגובה של 1.77 מ'. אפשר לומר שמתחילת הדרך הרגשתי- גדולה/מכבידה/תופסת מקום.
מאלה שתמיד בקשו מהם לעמוד מאחור, קצת להתכופף, מעט להיות בשקט. דברים שגורמים לילדה רצון עז להצטמק. מבפנים ומבחוץ.
אחרי שנים של התכופפות, התרחבות, הצטמקות, והזדקפות אפשר לומר שהיום אני מחבקת את מלוא האני. ומשתדלת להזכיר לעצמי, שזאת אני, שלא כל אחד יכול או צריך להכיל את כל זה. ושזה בסדר.
6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אני חושבת שכבר אמרנו הכל. בדמעות וצחוק. עכשיו רק נשאר בי דחף עז לשמוע עוד סיפור ילדות ממנה, שתפרש לי עוד איזו אמרה ביידיש או מרוקאית, להסתכל בתנועות הגוף שלה כשהיא מבשלת….
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
ללמוד להרפות, באמת. בלי פחד לשחרר את הצורך של להיות בסדר כל הזמן, של להיות בהכל נכונה או טובה. ואחרי כן לגלות שהשמיים לא נפלו.
8.מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
המון שמלות וחצאיות קלוש צבעוניות ומתנפנפות.
9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
מוות. מגיל צעיר לראות סוף, לראות גוויעה, בלי פילטר או משהו שירכך.
מאז ועד היום מוות מפכח אותי, מזכיר לי- לחיות, לאהוב, לא לנטור, כל עוד אפשר.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה?
להמשיך ולהכות גלים של טוב אל העולם, ולא להתייאש, לדעת שהם ממשיכים הלאה, גם אם סמויים מהעין. ולחלום, עוד ועוד לחלום בעיניים פקוחות.
השארת תגובה