24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 311 ג'וד וויינמן

ינואר 15, 2019 2 תגובות
צילום: אפרת נימרוד האהובה

 

  1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אני ג'וד, בעלת המיזם "עליית הגג של ג'וד" בהסוללים.

אני אמא של זהר בת 13.5 ובת הזוג של גלעד מיי האזבנד.

למה קודם עליית הגג ורק אח"כ המשפחה? אם יש לכם כמה שעות, אסביר לכם…

בשנים האחרונות למדתי להעיז. גיליתי שאין לי מה להפסיד. מקסימום לא ילך.

אני מאמינה גדולה בעצמי (פעם לא הייתי), אופטימית ויש לי הר געש פעיל של רעיונות בנושאים שונים.

 

  1. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

כשהייתי קטנה, לא זוכרת שהיו לי כאלו חלומות.

כשגדלתי רציתי שיהיה לי בית קפה מדליק משלי…

היום יש לי בית גלריה משלי.

 

  1. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

כן. בשנתיים האחרונות אני מרגישה "גדולה".

זה קרה עם הקמת עליית הגג שלי.

הבנתי הרבה מאוד דברים מאז, למדתי לזהות הזדמנויות ואני מרגישה שאני רק בתחילת הדרך, אם כי מבחינה ביולוגית, אני לגמרי אחרי אמצע הדרך…

החלום ההוא הפך להיות החלום הזה שאני מממשת ושהפך להיות מחולל הזדמנויות מאוד גדול עבורי.

עליית הגג שלי הפכה להיות פלטפורמה להרבה מאוד דברים אחרים שחלק אני אפילו עדיין לא יודעת מהם.

אני ממש אוהבת את ההרגשה הזאת של "מה הדבר הבא שיצוץ בפתחי".

 

  1. מהו הרגע החביב עלייך ביום?

בבוקר, אחרי שכולם יצאו לענייניהם, ואחרי שהבית מסודר ונעים לי, אני נכנסת לממלכה הוירטואלית שלי עם כוס בירה ענקית מלאה בנס קפה של עלית וחלב סויה.

 

  1. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

לצערי (באמת) הוא העסיק אותי בעבר ומעסיק אותי עד היום.

זהו נושא שלא מרפה ממני.

תמיד ראיתי את עצמי כנערה מלאה וגם בגילאי ה- 20 אף פעם לא באמת הייתי מרוצה מהמשקל שלי.

היום, בדיעבד, כשאני מסתכלת על עצמי בתמונות של אז, אני חושבת שנראיתי מעולה ממש, אבל אני אף פעם לא רואה את זה באמת.

כיום, אובייקטיבית אני מעל המשקל הרצוי בכ- 15 ק"ג.

אני משתדלת מאוד לא להיות עסוקה בזה, כן להיות מודעת למה אני מכניסה לפה ולהבין שבגילי, יש להתחשב בגופי ולהבין שאין לו את יכולת הקיבולת שהיתה לו פעם.

אני אוהבת לאכול אוכל טעים. זאת ממש הנאה בשבילי. היום אני נזהרת יותר בכמויות ובהרכבים.

 

  1. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

וואו, זה נושא כאוב.

אמי הייתה כל עולמי. והיא נפטרה לפני כמעט 21 שנים.

היא חסרה לי מאוד.

מה שהכי הייתי רוצה שיקרה ולא קרה, זה שאמי לא הספיקה להכיר את גלעד מיי האזבנד ואת זהר בתנו ואת המשפחה המקסימה שלי על שתי בנותיו של גלעד מנישואיו הקודמים והנכדים שלנו.

לא הייתי רוצה לשמוע משהו מסויים, מפני שאני יודעת מה הייתה משאלתה לפני מותה, משאלה שמעולם לא התקיימה עבורה וזה שהיא תראה אותי עם בן זוג לחיים, מאושרת ואמא לילדים משלי.

אני פחות בעניין הזה שהיא צופה בי מלמעלה… היא פשוט פספסה את החלק הטוב הזה של חיי וזה מעציב אותי מאוד. יש לי געגועים חזקים מאוד אליה.

 

  1. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

יש לי הרבה "אוורסטים".

אני לא אלאה אתכם ברשימה.

כל דבר בעתו.

"עליית הגג של ג'וד" והשנים האחרונות הן לגמרי אחת מהפסגות שבדרך.

אין לי ספק שיהיו עוד.

אני מאוד מאמינה בתהליכים ובדרך.

אני לא אומר שההישגים והתוצאות לא חשובים, אבל אני מאוד טיפוס של תהליך שבסופו של דבר מביא גם לתוצאות ולהישגים.

 

  1. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

אני

 

  1. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

 

אני מספרת על זה בהרצאה שאיתה יצאתי לאחרונה, בה אני מספרת את הסיפור שלי, "כמוסה של תעוזה".

לפני שנים לא רבות אנשים בסביבתי הקרובה עזרו לי לזהות שאני בדיכאון.

בדיעבד אני יודעת שהיה מדובר בחוסר איזון הורמונלי של גיל המעבר.

הדיכאון הזה בא בצורת "לא משחקים – שוברים את הכלים".

לא אפרט, אבל תפסתי את עצמי מהר מאוד.

נכנסתי לטיפול עם מטפלת רגשית למשך כמה שנים. זה התחיל כטיפול ועם הזמן זה הפך להיות איזשהו ריפוד של תמיכה וחיזוק. במקביל התחלתי ליטול כדורים נגד דיכאון.

תוך זמן קצר, התחלתי לצאת מזה, ואפילו בגדול.

היציאה מהמשבר הביאה עמה איזשהו פרץ עצום של תובנות והארות שחיפשתי אחריהן במשך כל חיי ולא ידעתי לזהות אותם עד לאותו רגע.

משהו שם נפתח, ומאז, אף אחד לא יכול לעצור אותי.

 

  1. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

יש לי כמה:

אהבה עצמית ואותנטיות

לחיות באומץ ולא לפחד מהפחד

חמלה, חוסר שיפוטיות ופחות ביקורת עצמית

להבין שהאושר לא נמצא בדברים החיצוניים (לפעמים אני צריכה לעבוד על זה…)

להעריך את מה שיש

להעיז ולקחת סיכונים

לייצר קשרים איכותיים וארוכי טווח

אין כמו שיתופי פעולה

 

 

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 63 רותי איזבוצקי
יום 53 דינה ארגוב
יום 185 מורן שבתאי
« הקודם
הבא »
2 תגובות
  1. ענבל כבירי
    הגב
    ינואר 17, 2019 בשעה 6:21 am

    וואו, גוד. התרגשתי ממש לקרוא אותך. חושבת שמה שכתבת הוא מאוד משמעותי להרבה אנשים.
    הגלריה שלך היא משהו כ"כ מיוחד והיא שיקוף שלך.
    חיבוק, עד שניפגש

  2. תמרי סלונים ליבס
    הגב
    ינואר 16, 2019 בשעה 7:54 pm

    ג'וד היא אחת ה-נשים שהכרתי בדרך שלי. אוהבת אותה אהבה גדולה. יש הרבה הרבה מה ללמוד ממנה!
    אישה שבאה בטוב לעולם הזה, כנה אמיתית, מזוקקת, מפוכחת, חזקה, רכה, רגישה, חכמה, מפרגנת, אמיצה… הראיון שלה צלול וכן כמוה. כל מילה ומילה בו.
    הפריט הכי צבעוני זו היא, לגמרי. איזה משפט מקסים ואמיץ להגיד על עצמך…

השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיונים
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס