-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני ג'וד, בעלת המיזם "עליית הגג של ג'וד" בהסוללים.
אני אמא של זהר בת 13.5 ובת הזוג של גלעד מיי האזבנד.
למה קודם עליית הגג ורק אח"כ המשפחה? אם יש לכם כמה שעות, אסביר לכם…
בשנים האחרונות למדתי להעיז. גיליתי שאין לי מה להפסיד. מקסימום לא ילך.
אני מאמינה גדולה בעצמי (פעם לא הייתי), אופטימית ויש לי הר געש פעיל של רעיונות בנושאים שונים.
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
כשהייתי קטנה, לא זוכרת שהיו לי כאלו חלומות.
כשגדלתי רציתי שיהיה לי בית קפה מדליק משלי…
היום יש לי בית גלריה משלי.
-
האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
כן. בשנתיים האחרונות אני מרגישה "גדולה".
זה קרה עם הקמת עליית הגג שלי.
הבנתי הרבה מאוד דברים מאז, למדתי לזהות הזדמנויות ואני מרגישה שאני רק בתחילת הדרך, אם כי מבחינה ביולוגית, אני לגמרי אחרי אמצע הדרך…
החלום ההוא הפך להיות החלום הזה שאני מממשת ושהפך להיות מחולל הזדמנויות מאוד גדול עבורי.
עליית הגג שלי הפכה להיות פלטפורמה להרבה מאוד דברים אחרים שחלק אני אפילו עדיין לא יודעת מהם.
אני ממש אוהבת את ההרגשה הזאת של "מה הדבר הבא שיצוץ בפתחי".
-
מהו הרגע החביב עלייך ביום?
בבוקר, אחרי שכולם יצאו לענייניהם, ואחרי שהבית מסודר ונעים לי, אני נכנסת לממלכה הוירטואלית שלי עם כוס בירה ענקית מלאה בנס קפה של עלית וחלב סויה.
-
האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
לצערי (באמת) הוא העסיק אותי בעבר ומעסיק אותי עד היום.
זהו נושא שלא מרפה ממני.
תמיד ראיתי את עצמי כנערה מלאה וגם בגילאי ה- 20 אף פעם לא באמת הייתי מרוצה מהמשקל שלי.
היום, בדיעבד, כשאני מסתכלת על עצמי בתמונות של אז, אני חושבת שנראיתי מעולה ממש, אבל אני אף פעם לא רואה את זה באמת.
כיום, אובייקטיבית אני מעל המשקל הרצוי בכ- 15 ק"ג.
אני משתדלת מאוד לא להיות עסוקה בזה, כן להיות מודעת למה אני מכניסה לפה ולהבין שבגילי, יש להתחשב בגופי ולהבין שאין לו את יכולת הקיבולת שהיתה לו פעם.
אני אוהבת לאכול אוכל טעים. זאת ממש הנאה בשבילי. היום אני נזהרת יותר בכמויות ובהרכבים.
-
מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
וואו, זה נושא כאוב.
אמי הייתה כל עולמי. והיא נפטרה לפני כמעט 21 שנים.
היא חסרה לי מאוד.
מה שהכי הייתי רוצה שיקרה ולא קרה, זה שאמי לא הספיקה להכיר את גלעד מיי האזבנד ואת זהר בתנו ואת המשפחה המקסימה שלי על שתי בנותיו של גלעד מנישואיו הקודמים והנכדים שלנו.
לא הייתי רוצה לשמוע משהו מסויים, מפני שאני יודעת מה הייתה משאלתה לפני מותה, משאלה שמעולם לא התקיימה עבורה וזה שהיא תראה אותי עם בן זוג לחיים, מאושרת ואמא לילדים משלי.
אני פחות בעניין הזה שהיא צופה בי מלמעלה… היא פשוט פספסה את החלק הטוב הזה של חיי וזה מעציב אותי מאוד. יש לי געגועים חזקים מאוד אליה.
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
יש לי הרבה "אוורסטים".
אני לא אלאה אתכם ברשימה.
כל דבר בעתו.
"עליית הגג של ג'וד" והשנים האחרונות הן לגמרי אחת מהפסגות שבדרך.
אין לי ספק שיהיו עוד.
אני מאוד מאמינה בתהליכים ובדרך.
אני לא אומר שההישגים והתוצאות לא חשובים, אבל אני מאוד טיפוס של תהליך שבסופו של דבר מביא גם לתוצאות ולהישגים.
-
מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
אני
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
אני מספרת על זה בהרצאה שאיתה יצאתי לאחרונה, בה אני מספרת את הסיפור שלי, "כמוסה של תעוזה".
לפני שנים לא רבות אנשים בסביבתי הקרובה עזרו לי לזהות שאני בדיכאון.
בדיעבד אני יודעת שהיה מדובר בחוסר איזון הורמונלי של גיל המעבר.
הדיכאון הזה בא בצורת "לא משחקים – שוברים את הכלים".
לא אפרט, אבל תפסתי את עצמי מהר מאוד.
נכנסתי לטיפול עם מטפלת רגשית למשך כמה שנים. זה התחיל כטיפול ועם הזמן זה הפך להיות איזשהו ריפוד של תמיכה וחיזוק. במקביל התחלתי ליטול כדורים נגד דיכאון.
תוך זמן קצר, התחלתי לצאת מזה, ואפילו בגדול.
היציאה מהמשבר הביאה עמה איזשהו פרץ עצום של תובנות והארות שחיפשתי אחריהן במשך כל חיי ולא ידעתי לזהות אותם עד לאותו רגע.
משהו שם נפתח, ומאז, אף אחד לא יכול לעצור אותי.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
יש לי כמה:
אהבה עצמית ואותנטיות
לחיות באומץ ולא לפחד מהפחד
חמלה, חוסר שיפוטיות ופחות ביקורת עצמית
להבין שהאושר לא נמצא בדברים החיצוניים (לפעמים אני צריכה לעבוד על זה…)
להעריך את מה שיש
להעיז ולקחת סיכונים
לייצר קשרים איכותיים וארוכי טווח
אין כמו שיתופי פעולה
השארת תגובה