1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את
אני טלי בריל בת 46 אישה, בת זוג, אמא לשלושה ילדים אחד מהם עם צרכים מיוחדים, אחות וחברה ויזמית חברתית.
במקצועי אני אשת תוכן ויועצת דיגיטל , אני חיה נושמת ופועלת במרחב הדיגיטלי כבר שני עשורים, אני משלבת בין אהבה לאנשים נופים אירוח ודיגיטל ובשנים האחרונות אני מתמחה בעיקר בתיירות ,הורות, נשים ועמותות.
לקחתי חלק בלא מעט תהליכים חברתיים בתחומי החינוך בשנים האחרונות, כיום בעיקר עוסקת בקידום זכויות של ילדים עם צרכים מיוחדים ואני חלק מצוות היגוי הדוברות של קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.
אני משתדלת לשלב בין העולמות, ולתרום לקהילה ולחברה. לזכור לנשום ולא להתייאש גם כשקשה.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
בילדותי חלמתי לעבוד עם בעלי חיים, באתי מבית שאוהב בעלי חיים, תמיד היו לנו כלבים בבית והתנדבתי במה שאז נקראה חדר טבע בביה"ס, שנים חשבתי להיות וטרינרית והחלום שלי היה לעבוד עם דולפינים .
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
למרות שאני כבר "גדולה" אני רוב הזמן לא מרגישה ככה, ולא מעט פעמים שקוראים לי "גברת" אני מחפשת עם מי הם מדברים.
האהבה לבעלי חיים לים ולדולפינים נשארה ועברה הלאה והבכורה היום מתנדבת בפינת החי של בית הספר, אנחנו מגדלים כלבה, דגים ועד המעבר הייתה לנו פינת חי משלנו במשך תקופה ארוכה. כשעברנו לבאר אורה הסמוכה לאילת בקיץ אמרו לי שזה הזמן להגשים את החלום לעבוד עם הדולפנים , אני לא פוסלת.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
אחרי המולת הבוקר, שכל הילדים יוצאים לבית ספר, אני אוהבת לפתוח את יום העבודה עם כוס קפה או תה צמחים על הנדנדה בחצר. השילוב הזה של הנוף המדברי והירוק של הגינה וציוצי הציפורים עושה לי טוב.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
בשנות ילדותי ונעורי הייתי מאוד גבוהה, פעילה גופנית ורזה. הסביבה הייתה עסוקה לא מעט במשקל שלי והיו הערות חלקם פוגעניות , נדרשתי להוכיח שאני לא רק גבוהה ורזה אלא יש לי גם מה להגיד ולתרום והיו לא מעט שהיו בטוחים שיש לי הפרעות אכילה (מה שלא היה מעולם). באמצע שנות העשרים שלי התאזן המשקל ונכנסתי לסקלה ה"רגילה".
הפעם הראשונה בה העסיק אותי משקל היה בהריון עם הבכורה, יש חלק מאוד נכבד בשיח ההריוני שעוסק במשקל, אחרי איבחון של סכרת הריון נדרשתי לליווי של דיאטננית צמודה ותפריט , הגוף שלי בתמורה איבד משקל מהר מידי, וככה חצי מההריון נסוב סביב אוכל ומשקל וזה מאוד הטריד אותי, בהריונות עם הבנים כבר ידעתי למה לצפות, והדיאטנית שליוותה אותי הייתה שונה לגמרי והמשקל לא היה הדבר .
בשנים האחרונות בעיקר מתוך הבנה פנימית שלי שפחות טוב לי פיזית , שניתי את התזונה שלי, והתחלתי ללכת ברגל. חלק מהעניין היה לקנות גם משקל הביתה, ולהציב לעצמי יעד שאני רוצה להגיע אליו.השגתי אותו שבוע שעבר, זה לקח לא מעט זמן.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאימא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
ההורות ואתגרי החיים הביאו אותי למקום אחר עם ההורים שלי ועם אמא שלי, היום אני במצב שאני אומרת לה את כל מה שאני רוצה. ולא מצפה לשמוע ממנה כלום שהיא לא אומרת.
השלמתי עם מי שהיא על הדברים המופלאים ויכולת הנתינה והגב שיש בה, ויחד עם הדברים שיותר קשים לי.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
כבשתי לא מעט פסגות, במישור המקצועי עבדתי במשרדים גדולים, עם לקוחות מובילים, וגם כעצמאית כבשתי לקוחות שהיו חלום לעבוד איתם. במהלכים החברתיים בהם לקחתי חלק האוורסט היה ההכרזה על הוספת סייעת נוספת בגני הילדים, מהלך שהיה לי חלק נכבד בהובלה שלו וגזל ממני שעות רבות.
אבל אם יש משהו שלמדתי מקטן הבית זה להעריך פסגות קטנות, גם כאלו שנראות מובנות מאליו שטרם הגענו אלהן. כאלו הוא כובש , ואני מקווה שיצליח וימשיך לכבוש.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
שתי גופיות בוורד וצהוב זרחני שהילדים קנו לי כשעברנו לדרום והתחלתי ללכת בלילות – הם טענו שצריך שיראו אותי הולכת .
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל, סדק ולבסוף הצמיח?
ההורות גרמה לי להתפכח ולחזור לפעילות חברתית, ההבנה הזו שמערכת החינוך לא השתנה מאז שעזבתי אותי, ושאני צריכה לפעול בשביל להפוך את המדינה הזו ליותר טובה עבור הילדים שלי הוציאה אותי לפעילות חברתית.
ההתפכחות הכואבת הייתה ביום הזה שקטן הבית נשאר בבית בלי מסגרת חינוכית ,כי היה ברור שבגן שהוא נמצא הוא לא יכול להישאר וסרבו לאפשר לנו מסגרת חינוכית טיפולית ולא הצלחתי לשנות את זה ריסקו אותי, ההבנה שלא כל הילדים שלי שווים בפני המדינה, והאדישות והיחס הנוראי מהמערכת גרמו לשבר נוראי. לשמחתי בורכתי בחברות שהתגייסו לסייע והנושא הגיע לתקשורת ונפתר. מתוך המשבר הזה של הורות מיוחדת, עם כל ההשפעה שלה על כל תחומי החיים שהיא הביאה איתי צמחתי להיות חזקה הרבה יותר, רגישה ואני מקווה גם אדם יותר טוב, ועזרו לי להתמודד עם המשברים שהגיעו ואני יודעת שעוד יגיעו .
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עצה או תובנה
אני אומרת לילדים שלי כל הזמן אין דבר כזה אי אפשר. תמיד צריך לחשוב מחוץ לקופסא. ותמיד תמיד תאמינו בעצמכם. אני גם משתדלת מאוד ליישם את זה.
גם במישור המקצועי, לראות איך אפשר לעשות דברים טוב ומעניין יותר שזה אתגר שעובדים עם עסקים קטנים שחלקם מביא את הכסף מהבית. גם במישור החברתי, שנים אמרו לנו שאנחנו קבוצת חולמים ומערכת החינוך לא תשתנה לעולם, ומה יוצא לנו מזה, ועוד שלל מילים אז נכון שזה גבה מחיר מאוד כבד, ושנים ארוכות אבל לא מעט דברים שקורים היום במערכת החינוך הם תולדה של מאבק ארוך של קבוצת הורים, חסרת משאבים, אבל עם אמונה שאפשר.
השארת תגובה