24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 30 מיכל פישביין

אפריל 5, 2018 3 תגובות

 

 

  1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אני האמא הלא-מספיק-טובה של גל ואורי, שרוצה שיהיה להם טוב – ולא באמת יודעת איך לעזור להם להשיג את זה. אני אשתו הבודדה ואלמנתו לעתיד של אמיר, הלום קרב ופגוע ראש ממלחמת לבנון הראשונה. אני הילדה בת ה-13.5 של האמא שמתה ושל האבא שאף פעם לא מרוצה מכלום. אני אשמה תמיד, אני לא מספיקה אף פעם. ובלי לצחוק, בעיקר על עצמי – לא הייתי מגיעה עד הלום.

  1. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

רציתי להיות נהגת אוטובוס. איכשהו האמנתי שאני אצטרך רק להסתכל מהחלון הגדול מהקדימה של האוטובוס ולראות את העולם עובר על פניי.

  1. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

אני לא מרגישה גדולה. אני עדיין יתומה שצריכה חיבוק ושיגידו לי שאוהבים אותי. החלום ההוא מדבר ולא מדבר אליי – מצד אחד – המצב ההיפנוטי הזה שבו העולם חולף על פניי עדיין קוסם לי ושואב אותי אליו לפעמים. מצד שני – אני יודעת שאני אוהבת אנשים וצריכה אנשים – לדבר איתם, לגעת, להשאיר אותם ב'אוטובוס' שלי ולהתרכז בהם, בלי שהם יירדו בתחנות וייעלמו לי לתמיד.

  1. מהו הרגע החביב עלייך ביום?

לא בכל יום יש לי רגע חביב, אבל כשהמשפחה שלי מצחיקה אותי – בדיוק בשפה שלי – אין יותר טוב מזה. אם הם יכולים להצחיק אותי ומרשים לי גם ללטף אותם באותו הזמן – אז זה רגע אהוב אפילו.

  1. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

זה לא בדיוק המשקל שלי שמעסיק אותי. אני שונאת את הגוף שלי עוד מהימים שבהם הוא היה רזה. עם השנים תקופות הסלחנות כלפיו אולי קצת ארוכות יותר, אבל זו ברירת המחדל של היחסים בינינו.

  1. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

שאני יודעת שהיא אהבה אותי הכי טוב שהיא יכולה. שאני יודעת עכשיו שהיא הייתה בן אדם, ולא רק אמא שלי. הייתי רוצה לשמוע אותה אומרת: "אני פה. אני אוהבת אותך תמיד. את טובה." ושזה יהיה נכון.

  1. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

עד שנולדו הילדים שלי – הביישנות, הדיכאון והשנאה העצמית היו ממאירים. מאז שהם נולדו אני משתדלת להירפא, כדי להיות אמא שיכולה לגדל ילדים שלא חולים בזה. אולי לא אצליח אף פעם להיות נקייה מזה לגמרי, אבל אני מתקדמת.

  1. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

מדפי הספרים שלי. הם עמוסים בספרים ובהמוני דברים קטנים ויפים אחרים שאספתי כי אני חמדנית.

  1. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

כשהכרתי את  אמיר חשבתי שהוא יגן עליי מעצמי ומהעולם. כשעברו השנים – גיליתי יותר ויותר (ואני עדיין ממשיכה לגלות) כמה המגן שלי פצוע ופגוע. נאלצתי למצוא כוחות בעצמי שלא ידעתי שיש בי. החיים עם הלום קרב הם – לתקופות ארוכות – מלחמה שאי אפשר לנצח בה, אפשר רק להפסיד ולהפסיד. אבל בתוך זה יש גם מקומות של כוח, של עצמאות, של צחוק, של הבנה.

  1. מה את מבקשת להעביר הלאה?  "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

אני מאמינה שחמלה והומור (עצמי ובכלל) יכולים להציל את העולם. אי אפשר שרק אחד מהם יעשה את זה – רק ביחד יש להם סיכוי.

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 16 נתלי תמיר
יום 69 טובה טטיאנה חנימוב
יום 49 גלית גורא-עייני
« הקודם
הבא »
3 תגובות
  1. אורית נחתומי גורדון
    הגב
    אפריל 7, 2018 בשעה 8:10 pm

    מיכל, וואוו, איזה כוחות נפש.
    השראה מטורפת.
    נראה לי שהצלחת בענק, לא הפכת לצינית בתוך הקשיים האלה.

  2. חן סיון
    הגב
    אפריל 6, 2018 בשעה 5:53 am

    מיכל, אילו תועפות של אופטימיות מחלחלת דרך המצב המורכב שאת חיה 24/7
    חמלה והומוא יחד. השראה
    .
    ו עידית, תודה על האוסף הזה, המעורר השראה, ומייצר פרופורציות שאת מלקטת בשבילנו
    חוכמת הרבות

    • עידית אייזנר
      הגב
      אפריל 6, 2018 בשעה 3:28 pm

      תודה לך יקירה.

השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיונים
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס