-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
וואו להציג את עצמי זה תמיד משימה קצת מוזרה. אני זו אני.
בת 42, בת שלישית מתוך ארבעה 4 ילדים, בת לישראל שנפטר לפני כמעט 4 שנים (אבל מי סופר) ולשרהל'ה שתהיה בריאה. דור שלישי ורביעי בקיבוץ רמת דוד. וכן, זה לא משהו שקורה הרבה, ששני ההורים מאותו הקיבוץ.
עוסקת בבישול משנת 1999, מצלמת, כותבת ואוהבת פחמימות.
בת זוג לערן, שהיה ערן הגנן ועכשיו הוא מגנן רק בבית, ואמא ל-2 בנים, הלל בן 11.5 ואליה בן 7 וקצת.
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
לא הייתי עסוקה בחלומות, אבל אולי פעם חשבתי שאהיה מעצבת אופנה. אח"כ הייתי בדרך ללמוד עיצוב תיאטרון וברחתי באמצע מבחני המיון מהאוניברסיטה, הבנתי שאני והממסד זה לא יעבוד.
-
האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
יש ימים שאני מרגישה בהחלט גדולה, עם קילומטרז' מרשים בחיים ובעבודה. לפעמים אני רוצה להיות ילדה. שידאגו לי.
החלום ההוא, אם הוא באמת היה כזה לא מדבר אלי, אבל אני עדיין מתרגשת מאופנה, מתערוכות והרצאות בנושא ומשידורים חוזרים של project runway
-
מהו הרגע החביב עלייך ביום?
עם כל הקושי, אני אוהבת מאוד מאוד את שעות הבוקר המוקדמות. השעות בהן הכל שקט, כולל הראש שלי.
-
האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
לא המשקל כמו הגוף. עסוקה אבל לא באובססיה, וזה קרה אחרי שהבנתי שהגעתי לתת תזונה, שזה ממש לא תת משקל, הרווחתי כמה וכמה קילוגרמים ביושר ולא היה לי נוח בגוף שלי. עברתי עם זה תהליך, של קבלה, והקשבה ובעיקר לשים את עצמי ואת האוכל שמזין אותי בראש סדר העדיפויות. פעם ראשונה שקניתי משקל הייתה לפני כחצי שנה. ומאז השלתי כמות נכבדת ממשקלי ונעים לי להסתובב ככה בעולם. כלומר בקיבוץ.
-
מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
הו! אני משתדלת להגיד לאמא שלי את מה שאני רוצה ולא לשמור בבטן. אני בעיקר רוצה להזכיר לה שוב ושוב – שהחיים קצרים ואין לדעת מה מחכה לנו מעבר לפינה, ושפשוט תחיה בשמחה. והכי הייתי רוצה לשמוע ממנה שהיא מזמינה אותי אליה לארוחה. זה החלום שלי. שהיא תבשל לי. אבל זה כנראה כבר לא יקרה. היא מצאה דרך יפה ומקורית לעקוף את זה, וזה להזמין אותי למסעדה. זה גם מעולה.
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
מעולם לא הסתכלתי על עצמי או על החיים שלי ברגעים ספציפיים. לא על רגעי שפל ולא על רגעי נצחון, ובכלל סיכומי שנה וכל זה מעולם לא הבנתי אותם. זה שיש לי (ולבנק) בית זה כבר פלא בעיני. זה גם פלא בעיני שאני עוסקת במשהו שאני אוהבת כבר 20 שנים, וכל פעם מגלה זווית חדשה לעיסוק עם אוכל. קייטרינג, יעוץ, סדנאות, כתיבה, צילום. עולם ומלואו שנמצא בקטגוריה אחת שנקראת אוכל. אבל אם להיות קצת ילדה שחולמת אני רוצה חלום קלישאתי – לבשל עם רותי ברודו וחיים כהן. קטן עלי נכון?
-
מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
3 זוגות נעליים בצבע צהוב. כולם על עקב למרבה ההפתעה. עקבצ'יק. בעצם חולצה חדשה-ישנה שקניתי בחנות יד שנייה, מלאת פרחים קטנים וצבעוניים של נעמה בצלאל. היא עלתה 45 ₪ ואני משוגעת עליה. בכלל אני חובבת צבע.
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
מהמוות. מוות לא העיר אותי, אבל מוות שינה הרבה דברים בחיים שלי. אני מתכוונת למוות של אבא שלי, שביום הולדתו ה 67 קיבל מתנה סרטן במעי הגס בדרגה 4. זו הבנה של קצוות בבת אחת. אתה אומר לעצמך – לי זה לא יקרה, ובד בבד מבין שהסטטיסטיקה נוגסת בכולם. הוא ואנחנו קיבלנו שנתיים איתו, שחלקן היו לא פשוטות, אבל היה לי אבא. ההבנה העמוקה שאין לדעת מה מחכה לנו מחר, ושכדאי לעשות דברים לנשמה, לנפש, לגוף, למשפחה. לא לדחות כל הזמן דברים שחולמים עליהם בגלל אלף ואחת סיבות שהראשית ביניהן היא "אין לי כסף". היום ברור לי שכסף לתקן את האוטו או לטפל בשיניים ימצא, אז אם ככה, ימצא גם כסף כדי לצאת לחופשה קצרה או לארוחה טובה.
המוות שלו שיתק אותי בהמון מובנים ואחד מהם היה חוסר היכולת לבשל. לי ולאחרים. לקח לי המון זמן לחבר בין הדברים. הוא עדיין מאוד נפקד-נוכח במטבח שלי וחסר לי.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
אני מאמינה בלחיות. לחיות לצד כל הקשיים ויש המון כאלו. למצוא זמן שהוא רק לעצמנו, בין אם זה חוג, או הליכה בשדה או ללכת לטיפול או מסז'. כל אחד שיעשה משהו אחד לעצמו לפחות פעם בשבוע. לפחות.
אני מאמינה בלישון צהריים כשאף אחד לא מפריע (ששש, אל תגלי), ואני באמת מאמינה שלעזור ולתת לאחרים זו מתנה גדולה. ולבקש עזרה – זה לא משנה אם צריך עזרה בלדפוק מסמר בקיר, או שמישהו יקח את הילדים לכמה שעות, או לבקש עצה ממישהו על משהו. לבקש. זו לא חולשה. ולראות את האחר, בעדיפות גבוהה בלראות עם חמלה.
4 תגובות
השארת תגובה
ראיון עם אחת האהובות עליי.
ארבע וחצי שנים כמעט אנחנו ביחד, הכרנו מהבלוגים ומאז לא נפרדנו.
מכירות כמעט הכל אחת של השנייה ותמיד תמיד מגלים עוד קצת…
ראיון מקסים מהלב, כן, אמיתי, פשוט, מורכב, שמח, כואב, הכל שם.
האוכל המנחם והטעים כמראה לחיים עצמם.
אהבתי את סעיף 2. כל מה שחלמת תמיד מביט אליי מהצילומים שלך ומהאוכל שאת מכינה בדרך אחרת… הכשרון הענקי שלך לצבע, לקומפוזיציה, לנקודת המבט על הפרטים הקטנים.
סעיף 6 חייך אותי מאוד אהבתי איך שכתבת את זה…
סעיף 9 כל כך הזדהיתי.
אוהבת אותך ומאחלת לך מלא שנצ"ים השנה… ובעיקר לחיות! במובן הכי טוב של המילה הזו.
מי ידע שאת פשניסטה בארון, עופריקי?
אם מי שעוסקת באופנה היא 'אופנאית', מה היא מי שעוסקת באוכל?
תודה על עוד נדבך בהיכרות
וואו עןפרי
כאילו כתבת עלי רק בהקשרים אחרים אונבץ אותך ואת הכתיבה שלך
תמשיכי להנעים בכתיבתך מחשבותיך התמונות שלך והעיקר האוכל שלך.😘
נהדרת אחת. לישון צהריים הכי אהבתי.
מתגעגעת לצילומי בוקר של הסירים…
חיבוק אהובה. מכירה אותך ומרגישה כאלו הכרנו מחדש