1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני גלי. בת 47 (ושבוע), אשה, רעיה, אמא לשלושה נפלאים, ילדה, אחות, חברה.
אשה של ידיים – יוצרת, מבשלת, אופה, נוגעת, מחבקת.
אשה של לב – אני אוהבת אנשים, משפחה, חברים, אורחים. פועלת בעיקר מהלב (לא תמיד לטובתי).
אשה של עיניים – רואה הכל, מצלמת, שמה לב לפרטים, רגישה מאוד (לכל דבר. אנשים, התנהגויות, הילדים שלי, הסביבה שלי. גם זה לא תמיד לטובתי)
אשה של אנשים – לקח לי המון זמן להבין שאני משמעותית לאנשים. רק לאחרונה, אחרי שנתיים שעזבתי את המוכר ואני שומעת מאנשים כמה הייתי משמעותית עבורם וכמה נשארתי בלבם, ובמקביל שומעת מאנשים במקום החדש כמה אני חלק מהנוף וכמה נכנסתי להם ללב כאן, אני מבינה שזו כנראה אני
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
פעם חלמתי להיות בלרינה אבל, איך לומר, לא היו לי הנתונים המתאימים
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
רק לאחרונה התחלתי להרגיש גדולה, בעיקר חיצונית. הגיל מראה את אותותיו ולא פשוט לי לקבל את זה. תמיד הרגשתי שהגיל זה סתם מספר אבל מאז שכבר אפשר לראות קצת קמטים וקצת כתמים והעור בפנים כנר לא מתוח כמו פעם, זה גורם לי להרגיש גדולה (במיוחד מול המראה).
בלרינה רחוק ממני כמרחק שנות אור, הייתי שמחה סתם לרקוד כאילו אף אחד לא רואה, אבל לא עובד לי.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
בערב, כשכולם הלכו לישון ואני מתיישבת על הספה (עם שי בעלי, או לבד, תלוי ביום).
הבעיה שככל שהילדים גדלים שעת השינה שלהם מתארכת ושעת הלבד שלי (אם אני רוצה ללכת לישון בשעה נורמלית), מתקצרת.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
זה האישיו של חיי!
מילדות זה היה ה-דבר שהעסיק אותי (ואת הסובבים הקרובים שלי).
אני יודעת שההתעסקות במשקל שלי וב'צורה' שלי היתה מהכוונות הכי טובות שיש, אבל זה השאיר שריטה עמוקה בנפשי.
לצערי, גם היום, אחרי שנים של מודעות, עבודה, זוגיות אוהבת, הצלחה בתחומים שבחרתי, זה נמצא שם תמיד. אני עדיין שמנה, משתדלת לא לתת לזה לנהל אותי, לפעמים מצליחה אבל לפעמים לא…
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
שאני אוהבת אותה. שאני יודעת שהיא עשתה תמיד (ועודנה) את הכי טוב שהיא חשבה.
הייתי מבקשת ממנה סליחה שהתרחקתי… אנחנו מאוד קרובות ואני יודעת שזה לא קל לה.
הייתי רוצה לשמוע ממנה שאני הכי יפה ומושלמת כמו שאני (למרות שהיום היא כבר אומרת את זה, עדיין קשה לי להאמין)
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
המשפחה שלי. מגיל מאוד צעיר רציתי הכי בעולם להיות אמא.
לקח לי הרבה זמן לפגוש את האיש שלי, ילדתי את בכורתי בגיל 34 וחצי ואת הקטנה שלי בגיל 40.
לפני קצת יותר משנתיים הגשמנו חלום של בעלי ועברנו, כל המשפחה, לפלורידה בארה"ב.
לקח זמן להתרגל לסביבה החדשה, המרחק מהמשפחה לא פשוט (ולפעמים ממש קשה), אבל אני מרגישה שבנינו לנו את הבית שלנו, את הקן שלנו, הילדים שלנו מדהימים ופורחים, וכיף לי (טפו טפו טפו…) עכשיו רק נשאר לי למצוא את המקום הזה שאני ארגיש שאני עושה בשבילי (מאז שעזבנו, עוד לא מצאתי את המקום המדוייק שלי).
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
נעליים צהובות. אני בד"כ הולכת בשחור (גם כי אני אוהבת וגם כי זה בעיקר מה שיש לשמנות…) אז אני אוהבת לגוון עם האביזרים. בפלורידה אני לא יכולה להשתמש בצעיפים האהובים שלי אז מסתפקת בנעליים.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
קשה לי להצביע על דבר ספציפי, מרגישה שכל הזמן יש דברים שמנערים אותי, מלמדים אותי, פוצעים, מגלידים ומצמיחים אותי. מרגישה שאני עוד בדרך, עוד צומחת, לומדת.
10. מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
תאהבו את עצמכם! ככה. בדיוק כמו שאתם! ויחד עם זה תמיד תשאפו להיות טובים יותר.
תאהבו את הילדים שלכם! ככה, בדיוק כמו שהם! אני מאמינה שזה יגרום להם לאהוב את עצמם כשיגדלו, ואז הם יוכלו לשאוף להיות טובים יותר…
השארת תגובה