-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אבחר להציג את חמשת הנקודות דרך חמש דמויות הוויתי:
1. ילדה בת 3 עם עיניים גדולות, שמלה אדומה, נקודות לבנות, בולעת דמעות עמוק פנימה, קוקו גבוה, פוני וסרט אדום לשערה. אולם תיאטרון. מלא אנשים גדולים. יורדת מכיסא גדול מידי, מטפסת במעלה מדרגות גבוהות מידיי, עומדת לבדה. על במה גדולה מידיי. מותחת את גופה ומתבוננת. דמעה נופלת.
2. אימא טרוטת עיניים, עם שני עוללים צורחים מחוברים אחד לכל שד. היא טובעת בתוך הררי כביסה, מייחלת שיירדמו ותוכל רגע לנוח. הגדולה שלה רק בת שנתיים, הגב מתפקע מכאב. עוד מעט תחזור מהגן, ששש… רגע עוצמת עיניים.
3.אישה לבושה שחור, רוקדת בפרעות בחדר חשוך. המון נשים מקובצות סביבה, והיא כאחוזת שיגעון. כחיה פצועה תחת ידה של 'שופטת פנימית' אימתנה וטורפת.
- אישה שקטה לבושה לבן, עוצמת עיניה ומתבוננת פנימה על זולתה במראה. רואה את היופי, הכאב והפחד, רואה ברכות בחמלה, מלאה בנוכחות ואהבה.
- אישה- ילדה, צבעונית, חופשיה. משערה מציצות שלל נוצות צבעוניות, פנינים וחרוזי זהב. קול צחוקה פעמונים, הולכת חשופה לשמש, נחה בין עלים, רוחצת גופה במי מעיין קרירים. עושה אהבה עם החיים.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
שחקנית, זמרת, רקדנית, דוגמנית – כל מה שכלל בתוכו קהל, אורות וכפיים.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
מרגישה לעיתים גדולה, לעיתים קטנה, והחלום עבר גלגולים והתקלפויות רבות. היו תקופות של הפקות תיאטרון ובמה, היו תקופות שכל היצירה שבי שקטה. לא מצאה מקום. לפני כשנה משהו בי מת. כמעט לגמרי. ומתוכו נולדה נשימה חדשה, שבה כל עולם הטיפול, האימון והנחיית הקבוצות בו עסקתי בשנים האחרונות, התחבר ברגע אחד לניצוץ עם כל עולם היצירה והבמה – וכך נולד פרוייקט "מראות" הבייבי הרביעי שלי.
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
אוהבת את שישי בבוקר, את שבת על גווניו, בעיקר כשכולם במיטה שלנו מתחבאים מתחת לפוך נטולי זמן ומקום. ערב כשכולם ישנים והמוזה מתעוררת. רגעים נדירים כשמצליחה לקום מוקדם ולתרגל יוגה/מדיטציה במרפסת, לדאבוני נדיר מידיי.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
מעולם לא העסיק אותי יותר מידיי, אבל כן הייתה לי פנטזיה בשנות העשרים שלי, בה רציתי להיות בגלגול אחד – אישה ממש ממש שמנה. רציתי להרגיש בעצמי את החוויה הזו, אז יצרתי במסגרת לימודי התיאטרון בסמינר דמות כזו ענקית, עם סיפור חיים מורכב, שקראו לה ישראלה. כך חייתי לתקופה קצת דרכי, וקצת דרכה.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אימא שלי, אני אוהבת אותך ומחוברת אלייך בכל נימי נפשי. וגם אם לפעמים אני בועטת, הודפת או פחות נעימה. חשוב לי שתדעי, שזו הדרך שלמדתי, כדי לשמור עליי. לשמור עליי מללכת אחרי הפחדים שלך לאיבוד. אני יודעת שאת דואגת לי ואוהבת בכל ליבך. אבל לפעמים גם בא לי לשמוע משהו אחר כמו…
ממי שלי, אני סומכת עלייך, אני נינוחה ורגועה לחלוטין. מותר לך לקפוץ גבוה בלי פחד, מותר לך לקחת סיכונים. מקסימום… תפלי, אני יודעת שתמיד תקומי על שתי רגליים ותמשיכי בדרכך. אני לא נבהלת. אני לא פוחדת. אני יודעת שאת שמורה, בטוחה ומוגנת לאן שרק תלכי. תמשיכי לעוף גבוה. אין לי ספק שתגיעי עוד רחוק מהעין וקרוב אל הלב.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
שאלה מצויינת.
ה"אוורסט" שכבשתי, הוא יצירת פרוייקט "מראות" שחוגג יום הולדת שנה החודש ויצוין באירוע חגיגי בשבוע הבא (26/3 מוזמנות באהבה!) מדובר בסדנה/הרצאה המשלבת תערוכת צילומים המייצגים בתמונות את הלך המחשבות שלנו, בהן אנו שופטות ומקטינות את עצמנו. מדובר במיצג מרהיב וחדשני הכולל וידאו ארט, מחול, פוטותרפיה, פסקול מקורי ורווי הפתעות.
ה"אוורסט" שלי הוא להרצות, לכתוב ולהופיע עם "מראות" בכל רחבי הארץ והעולם.
להיות מקושרת עם שיח הנוגע למפגש עם ה"שופטת הפנימית" והעביר חתיכות מהמסע שעברתי, לכמה שיותר א.נשים – כיצד להפחית ביקורת, שיפוט ואשמה ולפתח חמלה ורכות הן בשיח הפנימי, והן מול כל מערכות היחסים שלנו.
"אוורסט" נוסף קשור להורות והזוגיות הפרטית שלי, להמשיך לגדול, להתפתח ולהשתחרר, מדפוסים ואמונות המגבילות אותי מלהיות בחופש ביטוי מלא ותנועה ביום יום. מסתבר שזה אף פעם לא נגמר.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
ג'ינס פייטים צבעוני שקניתי לפני שני עשורים בצ'יינה טאון בניו יורק. לא בטוחה שהוא עדיין עולה עליי אך גם לא יכולה להוציא מהארון.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
שלא חייבים חזק, בכוח. בכל הכח ועוד. שלא חייבים עם כל כך הרבה פאתוס ודרמה.
שאפשר לעצור. אפשר לאט. אפשר לקחת רגע נשימה. ועוד אחת. לשאול שאלות. להקשיב לתשובות. לשאול בשביל מה. מה הערך והתרומה. אפשר לתכנן. לבקש עזרה. שאפשר רגע. לא חייב עכשיו. שאפשר בקלות. לא חייב במאמץ. שאפשר. אפשר פשוט. אפשר בשקט. אפשר.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
הדבר שפיצח את תודעתי לפני למעלה מעשור באמצע ויפאסנה של 26 יום במנזר בצפון תאילנד היה – שעד שלא אראה עצמי בחמלה, אוהב אותי בדיוק כפי שאני, ואקבל אותי על כל חלקיי, שום דבר לא יתקדם בחיי לשביעות רצוני. לא ידעתי אז שכמעט עשור אחריי, זה יהיה המיקוד העיקרי של כל העיסוק והיצירה שלי בעולם.
3 תגובות
השארת תגובה
פשוט נהנתי! תודה
. עם כל השונות ביננו זה השמע מבפנים כמו אחות תאומה
וואן . עם כל השונות ביננו זה השמע מבפנים כמו אחות תאומה