-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
אני דנה גור-ארי. פעם הייתי דנה וולף, ואהבתי את השם הזה, חשבתי שזה אחלה מותג. ואז, אחרי החתונה, שחשבתי להישאר דנה וולף, פתאום ממש בער בי להיות דנה גור-ארי. במיוחד כי זה שם שבעלי בחר לעצמו, והרגשתי שאנחנו בונים יחד משהו חדש לגמרי.
אני אוהבת להרגיש חופשיה, ואני משתדלת להיות ספונטנית (היום זה אתגר יותר מפעם). אני אוהבת חיות, אוהבת שיחות, אוהבת ליצור.
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
וטרינרית. אבל לא הייתי מוכנה לשלם את המחיר של לימודים מפרכים.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
החלום ההוא כבר לא מדבר אלי. אני מרגישה גדולה כשלקוחות בגיל ההורים שלי (ומבוגרים יותר) מתייחסים אלי ולידע שלי ברצינות, מתייעצים איתי לגבי הצעדים הבאים שלהם. אני מרגישה גדולה כשיש עלי אחריות.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
שלוש וחצי – רבע לארבע, שנייה לפני שאני משנה פאזה מאשת עסקים לאמא. אני מרגישה כמו קלארק קנט שנייה לפני שהופך לסופרמן.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
שאלה מכשילה. אני במשקל הגבוה שלי אי פעם, יש לי תאריך יעד לתחילת דיאטה (הוא די קרוב), ומצד שני – מרגישה הכי יפה, סקסית ואהובה שהרגשתי אי פעם. אז עסוקה, אבל במידה.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אני אומרת לאמא שלי הכל. כשאני אוהבת, כשאני מודה לה, כשאני מאוכזבת, כשאני כועסת. היא יודעת הרבה יותר עלי מאשר רוב האימהות של חברות שלי, נראה לי.
7.מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
טיול להודו ל3 חודשים לפחות עם כל המשפחה – הפסגה הקודמת הייתה טיול לבדי להודו, ומאז שני הביקורים שלי שם, כרווקה, דמיינתי נסיעה עם המשפחה העתידית שתהיה לי. אז זה בתכנון.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
יש לי מלא פריטים צבעוניים, אולי נעליים ורודות במיוחד יכולות לענות לתיאור.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
ההבנה שאני אמא, וככזו – כמעט הכל בבית מתחיל ונגמר בי, ללא קשר לכמה אני עסוקה. בכורי עמית נולד לפני כמעט חמש שנים, ואני זוכרת, כשהיה בן 3 חודשים בערך, ויכוח עם בעלי על עניין תינוקי תפעולי, שבסופו הבנתי את העוצמה של האימהות שנחתה עלי, אחרי כמיהה והמתנה ארוכה מדי.
זה ריסק בהתחלה, ההבנה שאין שוויון באמת. אני איתו 24/7 והוא חזר לחיים הרגילים אחרי יומיים – נראה לי שזה ריסק קצת גם אותו.
היום, אחרי שני ילדים, חופשת לידה משותפת, ועבודה אישית וזוגית, אני עדיין בפיקוד, אבל למדתי לשחרר, לבטוח, להאציל סמכויות. הוא למד לקחת ממני שליטה, להיות מעורב, נוכח, אמיץ. רק להניק עוד ייקח לו זמן…
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
שעדיף להתבאס ולהתחרט על דברים שעשיתי ולא על מה שלא. כולה חיים, לא צריך לקחת אותם יותר מדי ברצינות (נוט טו סלף).
השארת תגובה