1.בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את
אני מיכל מנור, נשואה ואם לשני מתבגרים.
רואה עולם וחובבת מושבעת של מפות וערים.
בלוגרית טיולים בהווה, עיתונאית ותסריטאית לשעבר.
מלמדת בלוגריות איך לדייק ולהגיע אל קהל הקוראים שלהן.
ומעל לכל – יש לי אובססיה קשה לטיולים בחו"ל, בעיקר מכורה לשלב מלא האופטימיות של תכנון הטיול, בו אני יכולה לפנטז ימים כלילות.
2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות אדריכלית, ציירת, מעצבת אופנה, שחקנית קולנוע, אנימטורית, קומיקסאית, מגישת תוכנית רדיו, עורכת בעיתון, תסריטאית ומחזאית.
חלמתי גם להיות נסיכה אנגלית…
3.האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
חלק מהחלומות לעיל הוגשמו במהלך שנות הקריירה שלי, חלקם לא, נסיכה אנגלית כנראה כבר לא אהיה (וטוב שכך), החלום שעדיין נותר עימי הוא להנחות תוכנית רדיו או טלוויזיה ואני זורקת חלום זה לחלל האוויר, אולי מישהו ירים את הכפפה.
לפעמים אני מרגישה "גדולה" ולפעמים אני מרגישה בת עשרים + ומתאווה לחזור בזמן לגיל הזה.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
זה רגע מאד מסויים, שלצערי מתרחש מעט מדי במשך השנה. אני אוהבת כשיורד גשם לפנות בוקר ואני לא צריכה לקום, אלא יכולה להמשיך לישון כאשר הגשם דופק בחלון.
רגע נוסף אהוב עלי זה הבוקר הראשון, בעיר זרה, בחו"ל, יש ריח של הרפתקה ותחושה שהכל פתוח בפני.
5.האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
מעסיק מאד. גם כשהייתי רזה ספרתי קלוריות. העניין הוא שבעבר הספיק לי "לנעול את הפה" ולא לאכול וכיום בשביל לרזות צריך לעשות גם ספורט..הממ בעייה….
6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
יש לי תקשורת פתוחה למדי עם אמא שלי, כך שהרב כבר נאמר ונשמע.
7.מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
אפרופו אי חיבתי לספורט, אז טיפוס על הרים, גם אם הם מטאפורים, הוא פחות כוס התה שלי. מעדיפה לשבת בבתי קפה או מקסימום לטייל בערוץ נחל מוצל. הקריירה שלי רצופה בהישגים קטנים ויצירתיים שאני גאה בהם כגון – משחקי מחשב לבנות שיצרתי, ספר לאימהות שפרסמתי וכמובן הבלוג שלי "רואה עולם".
יש לי בתרמיל עוד כמה מטרות קצרות מועד שאני מקווה להשיג בעתיד הקרוב.
8.מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
אני מאד אוהבת צעיפים, והארון שלי מלא בצעיפים צבעוניים.
9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
התפכחתי מנשים שראיתי בהן חברות והן "נעלמו" או שברו את אמוני. בעיקר סדק אותי מקרה בו חברה טובה (לשעבר), האשימה אותי בדבר מאד רציני, שמובן שלא עשיתי. למזלי זה לא גרם לי להפסיק לבטוח באנשים, אבל אני פחות תמימה מאשר בעבר.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
אני מאמינה בעבודה קשה, התמדה, צניעות, פירגון ורגישות לזולת. אני מנסה לחנך כך את ילדי ולהזכיר זאת לעצמי בימים שאני שוכחת שזה "האני מאמינה" שלי.
תגובה אחת
השארת תגובה
היי מיכל, טוב לראות אותך כאן
ממש כמו עידית, נהניתי במיוחד משני חלקי התשובה שלך מס' 4
ומתשובה מס' 10