24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
  • 364+1
  • סדנאות והרצאות
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
  • 364+1
  • סדנאות והרצאות
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
  • 364+1
  • סדנאות והרצאות
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
  • 364+1
  • סדנאות והרצאות
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 20 נירית אבירן

מרץ 25, 2018 אין תגובות

  1.   בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

אני אמא (טובה למדי) רעיה (יש מה לשפר), בת (גם פה יש מה לשפר) רופאה ברמ"ח אבריי ואוהבת את החיים מאדדד. עד לאחרונה הייתי גם נכדה בכורה אהובה לסבתי שהייתי מאד קשורה אליה ונפטרה בגיל 99.5

  1.  מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

מגיל חמש חלמתי להיות רופאה והגשמתי את החלום כשהלכתי ללמוד רפואה חודש אחרי השחרור מהצבא. בתחילת דרכי חלמתי להיות מנתחת לב אבל מהר מאד זה עבר לי והלכתי להתמחות ברפואה פנימית שעד היום היא בעיניי מהות הרפואה וליבה.

היום אני אנדוקרינולוגית ונהנית מכל רגע.

  1.   האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

אני מרגישה גדולה מצד אחד וילדה מצד שני, המבוגר האחראי בהרבה מובנים ונפש צעירה במובנים אחרים. כאמור החלום הוגשם במלואו ועדיין מדבר אליי יום יום שעה שעה. אני רואה ברפואה שליחות ומתנה שניתנה לי ולא אוותר עליה.

  1.  מהו הרגע החביב עלייך ביום?

הרגע החביב עלי הוא הרגע בו אני כמעט ושוקעת לשינה, תמיד מאוחר מדי ומעט מדי, ובעיקר כשזה במיטה שלי. רגע חביב נוסף הוא לסיים אימון ספורט ולהיכנס למקלחת שאחרי עליה חלמתי כל האימון.

  1.  האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

המשקל מעסיק אותי מאד מגיל 20 בערך ובשנים האחרונות אף יותר כי לצערי הגעתי למשקל שיא ואני לא מצליחה לרדת ממנו. היו תקופות בחיים שירדתי לבד או עם עזרה,היום זה ממש לא הולך.

מפריע לי יותר ההיבט הגופני בריאותי ולא המראה, הקושי להיות ספורטיבית ופעילה כמו שהייתי פעם, אם כי אני עדיין עוסקת בספורט על בסיס כמעט יומיומי וחיה חיים מאד פעילים.

  1.   מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

הייתי רוצה לקבל יותר חיבוקים ומגע  מאמא שלי, אמא שלי מאד גאה בי וטורחת לומר זאת כל הזמן. היא ואבי עזרו לי המון בגידול הילדים ותמיד נמצאים לצידי ואיתי, ללא תנאים. הייתי רוצה יותר לומר לה שאני אוהבת אותה מאד ומעריכה ומעריצה והייתי רוצה (למרות שזו לא השאלה) שהוריי המזדקנים יבואו לחיות לצידי.

  1.   מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

הצלחתי לכבוש את לימודי הרפואה ושתי התמחויות וזה לא היה קל. כבשתי פיזית את פסגת הקלימנג'רו לפני ארבע שנים אבל הייתי רוצה לכבוש עוד פסגות ברגל, והפסגה הכי גדולה מבחינתי היא להצליח לרדת במשקל.

  1.  מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

כל הארון שלי מלא פריטים צבעוניים וגם קצת שחורים ואפורים, אבל בעיקר צבעוניים. צבעוניות זו אני..

  1.   ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

במהלך העבודה שלי במחלקה פנימית , חדר מיון ובמסגרת רפואת חירום כמתנדבת באיחוד הצלה, אני נחשפת שוב ושוב למוות ותחלואה קשה של אנשים בכל הגילאים, גם ילדים ותינוקות, וזו גם אחת הסיבות שאני מנסה לנצל כל רגע בחיים ולהספיק כמה שיותר מתוך הבנה שהחיים קצרים חד פעמיים ובלתי צפויים.

  1. מה את מבקשת להעביר הלאה?  "אני מאמינה", עיצה או תובנה

 אני מאמינה שצריך לחיות ולמצות את החיים כמה שאפשר וכל עוד אפשר, בלי לתת דין וחשבון –חיה ותן לחיות ולעסוק במה שאתה אוהב. כ"כ מאמינה מאד בדוגמא אישית לילדינו ובכלל ובכך שהחינוך מתחיל ונגמר בבית.

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 219 תמר מור סלע
יום 50 עדי תם
יום 91 רותי שטרן
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיון
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס