-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
מיכל, בת 44, אמא לשני ילדים, רעייה, מורה ומחנכת בתיכון. עסוקה בחיפוש עצמי מתמיד ובשאלות על המהות והדרך (מרגישה יותר בת 16, מאחת שכבר אמורות להיות לה תשובות).
2. מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות עיתונאית. לא ידעתי איך לקדם את עצמי בתחום (וגם לא כל כך האמנתי בעצמי) וביחד עם הדחיפה של הורי למקצוע "מסודר" הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, ואחר כך תכנון ערים ובסוף מצאתי עצמי מורה בתיכון (היום אני מאמינה כי התפקיד הזה קרא לי מהתחלה).
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
להיות עיתונאית לא מתאים לי כיום. אשמח לכתוב ספר מתישהו. אני כותבת מדי פעם לעצמי, לנפש. עדיין לא מרגישה בוגרת מספיק כדי לכתוב "ברצינות". מניחה שהפחדים מגיל 16 עדיין כאן. לא מרגישה "גדולה", למרות שאחראית ומקצועית בתחומי חיים רבים. עדיין יש בי מן הנערה הצעירה שהייתי (ושאני מגנה בכל כוח על שמחת החיים והאופטימיות שהיו לה. משקיעה אנרגיה רבה בשמירתה בי).
4. מהו הרגע החביב עלייך ביום?
חזרה הביתה אחר יום עבודה, לקיחת פסק זמן לעצמי ויוצרת גבול בין תחום בית הספר לתחום הבית. זמן רגוע, של טעינת כוחות לפני תפקיד חיי המרכזי: אמא.
5. האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
מעסיק אותי מאוד. תמיד רציתי להיות רזה, ואף פעם לא הצלחתי לשמור לאורך זמן. זה התחום בו אני מרגישה כשלון – והיכולת לחיות עם תחושה זו קשה לי מאוד. היום עוסקת רבות בקבלת עצמי ואהבת עצמי גם במצב מלא יותר. שמה דגש על היש ולא על האין. משקיעה מאוד בלבוש וטיפוח כחלק מבניית עצמי שאוכל לאהוב. שמה את הדגש על הסטייל ולא על השומן. בשנתיים האחרונות התעייפתי מהלחימה לרזון. מותשת מקרבות עם עצמי. רוצה לאהוב את עצמי ולחוש שלווה בנושא.
6. מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אמי היא החברה הכי טובה שלי. אמרתי לה הכל – גם שסלחתי על משגי העבר, שנעשו מכוונה טובה וגם שאני אוהבת ומעריכה מאוד. אמא שלי עברה שינוי בשנים האחרונות – למדה לחבק, לנשק, להגיד בקול שהיא אוהבת. המשפט הכי משחרר שאמרה לי הוא שהיא לא רוצה לשמוע יותר על דיאטות, שאני יפה ומושלמת כמו שאני. המשפט הזה אפשר לי להתחיל לעבוד על אהבה עצמית. אני חושבת שתהליך הריפוי הכי חשוב בחיי היה תהליך ההשלמה והקבלה ההדדיים של אמי ושלי.
7. מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
האוורסט שלי הוא השינוי שעשה בני לקוי הלמידה ובעל הפרעת קשב חמורה מילד מפוחד ודחוי, לילד אהוב וחברותי. הדבר דרש ממני להשתנות ולהגיב אחרת להתנהלות ילדי מחד, ולצאת ולהלחם עבורו בכל העולם. בזכותו למדתי להלחם, למדתי ששום דבר לא סופי, והכל ניתן לשינוי.
מקווה לכבוש אוורסט נוסף, אישי: להתמודד סופסוף עם הפחד מכישלון. מרגישה שהדבר מעכב אותי מלגדול ולהתפתח במישור התעסוקתי. הייתי רוצה להצליח יום אחד להוציא את כשרונותי אל הפועל כעצמאית. הפחד הזה משתק אותי בתחומים שונים של חיי, ומקווה שיום אחד אוכל לו.
8. מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
אני לובשת רק צבעוני, ובשילובים מטורפים. הצבע נותן לי אנרגיה ושמחת חיים.
9. ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
מהמחשבה שיש רק דרך אחת לעשות דברים. מהמחשבה שאני יודעת הכל. ילדיי ותלמידיי מלמדים אותי המון על העולם ומשנים תפיסות וגבולות שהוטבעו בי בילדותי, והתייחסתי אליהם כאילו הם חקוקים בסלע. אני מגלה שברגע שאני מורידה ממני את השיפוטיות, העולם כולו נעים, מחייך ומרגש יותר.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
אהבה משנה הכל. כל ילד, זקוק לחום, אהבה ואמונה בו תוך הדגשת יכולותיו. העצמת יכולות האדם טובה לאין שיעור ותורמת מהצבת גבולות והשמעת ביקורת על תפקודו. לחפש את הטוב בכל דבר ולהמנע משיפוטיות, זאת הדרך שלי לחיים מלאים ושמחים.
השארת תגובה