-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
צעירה בת 55, רעיה ליובל, אמא לארז ולאלונה וגם לדינו, סשה ולואי (הכלבים), מילקי החתול ואתנה הסוסה.
נולדתי בקיבוץ דן, ובמהלך ילדותי המוקדמת נדדתי עם הורי בין בתים רבים מדי לטעמי (קיבוץ המעפיל, כפר ויתקין ובית יצחק, שם השתקענו לבסוף). זה יצר אצלי חרדת מעברים שמלווה אותי עד היום. מצד שני, יותר מדי פעמים אמרו לי "לא" כשרציתי לצאת לטיולים, וזה בנה אצלי את התשוקה לנדודים ולהרפתקאות. התוצאה: אני מטיילת בלי סוף, אבל תמיד עם גבולות: אף פעם לא העזתי לנסוע בלי לדעת מתי ולאן אני חוזרת.
לפני שש שנים, אחרי קריירה של יותר מ-20 שנה כאשת שיווק בכירה, החלטתי להפסיק לספר לעצמי סיפורים שאני מאזנת בין הבית והמשפחה. הדבר הראשון שעשיתי היה להגשים חלום ישן ולצאת בפעם הראשונה למלכת המדבר, מה שחולל תגובת שרשרת ויצר סדרה של תפניות שאני מאוד שמחה עליהן:
ראשית, בחרתי לעצמי עיסוק שמאפשר לי להיות בצהריים בבית: אני יועצת למעסיקים בתחום הגיוס, מאתרת עבורם עובדים בהתאם לצרכים שלהם.
במקביל, השתלבתי במערך המתנדבות של מלכת המדבר וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי הצעה לנהל את תחום המיונים ולהצטרף לצוות המלוות החברתיות. זה רק הגדיל לי את התיאבון למסעות, אז יצאתי לקורס מדריכים של החברה הגיאוגרפית והיום אני גם מדריכה טיולים בחו"ל, מטעמם.
את כל הדברים האלה אני עושה במקביל, מזגזגת בין ישויות מקצועיות שאני מודה ומוקירה כל יום מחדש שיש לי הפריווילגיה לחבוש בכל יום כובע אחר (וזה הכובע החביב עלי מכולם).
-
מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
חלמתי להיות מדריכת טיולים, הייתי פריקית של טיולים בארץ ושל שמירת טבע, הערצתי את המדריכים, את הבוטנאים, הזואולוגים והגיאולוגים וקראתי בתשוקה כל מאמר וכל ספר שעסק בטבע. הגשמתי את החלום כבר בצבא וגם קצת אחרי השחרור, ואז, בתפנית מוזרה, החלטתי ללמוד קולנוע וטלוויזיה, מה שהוביל אותי בסופו של דבר לתחום השיווק.
-
האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
מצד אחד אני מרגישה "גדולה" כי הגעתי לגיל בו אני יכולה להרשות לעצמי להיות גם וגם וגם;
ומצד שני, אני מרגישה כמו צעירה שהשמיים מעליה כחולים ופתוחים והכל אפשרי.
עובדה, הגשמתי את החלום שלי.
-
מהו הרגע החביב עלייך ביום?
עם ההחלטה להדריך טיולים ויתרתי על שגרה קבועה, ולכן יש רק רגע אחד שמשותף לכל הימים: זהו הרגע בו אני נכנסת למיטה. בין אם מדובר במיטה שלי בבית או מיטה במלון, הרגע הזה מסמל שהיום הגיע לקיצו ומאפשר לי לנשום לרווחה שעוד יום עבר וכולם בריאים, וכמובן מפגיש אותי מחדש עם הספר שחיכה לי כל היום.
-
האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
שנים של טיפולי פוריות גרמו לי לעלייה במשקל (הייתי כל כך עצבנית שרק האוכל הרגיע אותי), והגעתי למימדים גדולים מאוד. לפני תשע שנים לקחתי את עצמי בידיים, הורדתי 25 ק"ג ומאז אני עסוקה מאוד בלשמור על הסטטוס קוו. אני לא מצטיינת בזה, היום יש עלי 7 ק"ג עודפים והם מטרידים אותי כי אני יודעת שהחברים שלהם יצטרפו אליהם אם לא אעמוד על המשמר. אני לא חיה בדיאטות, רק משתדלת ללא להגזים.
-
מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
אין משפט שרציתי לומר לה ולא אמרתי. היא, מצידה, תמיד הייתה מאוד נדיבה בהבעת רגשות, מילולית ובלתי מילולית. היא תמיד אמרה לי שאני ילדה נהדרת, שהיא אוהבת אותי וגאה בי. ואז היה משבר גדול שפצע אנושות את היחסים בינינו והותיר בכולנו צלקות. היום, כשכל זה מאחורינו, הייתי שמחה לשמוע ממנה שהיא מבקשת ממני סליחה על כך שגררה אותי למשבר הזה, ושהיא סולחת לי על כל הטעויות שעשיתי כשניסיתי לעזור.
-
מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
האוורסט שהעסיק אותי הכי הרבה שנים היה הרצון להיות אמא. כמה דם, יזע ודמעות! את בננו הבכור ילדתי אחרי שנים של טיפולים, ואת בתנו אימצנו אחרי אינסוף טיפולים כושלים.
והאוורסט הנצחי שלי הוא להפסיק להיות כל כך רצינית. כשאני ממוקדת משימה אני רצינית להחריד, ובאופן פרדוקסלי, אני עובדת מאוד קשה כדי להיות יותר קלילה ולקחת את הקשיים יותר ברוגע ובהומור.
-
מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
יש לי מחרוזת צהובה משגעת שאני עונדת רק בהזדמנויות חגיגיות במיוחד.
-
ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
אני לא בטוחה שהתפכחתי. יש בי אופטימיות חסרת תקנה ואני תמיד כל כך רוצה להאמין שהכל יהיה בסדר, שיש לי נטיה להתעלם מנורות אדומות ולחטוף כאפות. הבעיה היא שאני לא ממש לומדת מהניסיון, כי אם נפגעתי ממישהו אחד זה לא אומר שאפגע בסיטואציה דומה גם ממישהו אחר, וכל בני האדם טובים בעיני אלא אם נוכחתי בעצמי שלא.
-
מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
השינוי המשמעותי בחיים שלי קרה לפני שש שנים, כשהפסקתי לשאול את עצמי "מה אני רוצה לעשות" ובמקום זה שאלתי "איזה חיים אני רוצה לחיות". זה פתח אותי להזדמנויות חדשות והוביל אותי לבחירות שעליהן אני מאוד שמחה היום.
תגובה אחת
השארת תגובה
אורלי פינקלמן היא אכן דוגמא לעשייה ושינוי ומבחינתי מתנה לחיים