24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
24-7
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?
  • עמוד הבית
  • בלוג
    • סלונה
  • 364+1
  • קצת עליי ועוד טיפונת
  • שנשמור על קשר?

יום 104 סופי טני

יוני 19, 2018 2 תגובות

  1. בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.

קוראים לי סופי ואני בת 43. אני אומנית רב תחומית, קוראת וכותבת, מגדלת משפחה, בשלנית ומעופפת. אני מתעניינת בהרבה תחומים ונהנית ללמוד אותם לבד, ושמחה שאני חיה בעידן שבו מספיק לשאול את השאלה הנכונה באינטרנט כדי לגלות עולמות חדשים. ואני סובלת מחרדות חברתיות, למרות שזה לא בולט במפגש אקראי איתי.

2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?

בספר המחזור של כיתה י"ב כתבתי שאני רוצה להיות רופאה וטייסת, ובסתר ליבי, בלי להגיד לאף אחד, תמיד רציתי להיות סופרת.

3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?

אני לא מרגישה גדולה. ההיפך. יום אחד גיליתי לתדהמתי שאני המבוגרת האחראית ומאז אני חוששת שמישהו יבוא לקחת ממני את המפתחות. והחלום? זה של הרופאה והטייסת נגוז מזמן. זה של הסופרת נשאר.

4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?

הרגע החביב עלי ביום הוא זה שבו בן זוגי יוצא לעבודה. הילדים כבר מזמן בבית הספר ועכשיו הבוקר שלי הוא רק שלי.

5.האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?

המשקל שלי לא העסיק אותי אף פעם, מעבר למעקב הבריאותי במהלך ההריונות. ולמרות שלא שאלת, פעם הייתי ברוגז עם שיער הגוף שלי. היום אנחנו חיות חיים משותפים בשלום.

6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?

חשבתי על זה הרבה. מאז שאני אימא בעצמי התקרבנו זו לזו אפילו יותר ממה שהיינו לפני. אין דבר שרציתי לומר ולא אמרתי לה, במיוחד בשנה האחרונה, כשעמדתי לאבד אותה. וגם היא, מצידה, אומרת לי הכל. אפילו דברים שחשבתי שאצטרך לחכות להם לנצח, את כולם היא אומרת. המילים בינינו פתוחות לחלוטין.

7.מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?

האוורסט שלי הוא החרדות החברתיות שלי. אני מקווה יום אחד להצליח להתגבר עליהן, להפסיק להיות ביישנית ולהיות יותר עמידה בפני מצבים קשים מול אנשים אחרים.

8.מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?

זוג נעלי סירה אדומות, עם עקב קטן שמרעיש כמו עקב גדול. אדום הוא הצבע האהוב עלי והנעליים האלה הן כמו עוגן נפשי, שלא לדבר על זה שהצבע מתאים לכל שאר הבגדים שלי.

9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?

אני חושבת שאין לי ארוע כזה. אני משנה את דעתי על דברים מדי פעם ושמחה שאני מצליחה לפעמים להשתחרר מתקיעות, זה הכל.

10.מה את מבקשת להעביר הלאה?  "אני מאמינה", עיצה או תובנה.

אני מאמינה שאדם חי כמה גלגולי חיים במהלך הקיום שלו. בכל כמה שנים, עשר בממוצע, אנחנו מישהו שונה מספיק ממי שהיינו עשר שנים קודם, שהדבר מצדיק שינוי כיוון: במקצוע, בתחביבים, בדעות ואידאולוגיות, בהעדפה מינית. בעיני, ביצוע שינויים כאלה לפי הצורך מעיד על גמישות ועל נכונות להתפתח. כלום לא מבוזבז, הכל הוא חוויות שנצברות.

 

פוסטים נוספים שיעניינו אתכם

יום 91 רותי שטרן
יום 357 אלי זוהר ניב
יום 185 מורן שבתאי
« הקודם
הבא »
2 תגובות
  1. חן סיון
    הגב
    יוני 19, 2018 בשעה 10:01 pm

    סופי אהובה,
    למדתי עלייך הערב משהו שלא יכולתי לשער או להעלות על דעתי.
    אני חושבת על המאמצים והעבודה הקשה שאת משלמת על כל מפגש חברתי.
    את גיבורה.
    סעיף 10 שלך נכון וגאוני. מזדהה עם כל מילה
    ואוהבתותך
    .
    ולך, עידית, שוב תודה על הבמה המעולה הזאת, ועל הנשים שאת מעלה עליה

    • עידית אייזנר
      הגב
      יוני 22, 2018 בשעה 6:12 pm

      תודה יקירה.

השארת תגובה

ביטול

364+1
361+1

לקראת יומולדת 48 הסתובבו לי מחשבות בראש. טוב, זה לא ממש חריג, כמות המחשבות שמסתובבות אצלי בראש בהחלט יכולה לאכלס ראשים של כפר אפריקאי שלם. חשבתי שאני רוצה חיבורים, שאני סקרנית יותר מתמיד לשמוע מה נשים אחרות עוברות ומה הן חושבות על מה שעברו. חשבתי קהילה. וקשר. והחלטתי ליצור שאלון ובו 10 שאלות עליו תענה בכל יום השנה אישה אחרת, 364 נשים שונות ואני. מוזמנות להצטרף למסע של שנה שלמה. בקריאה, בתגובות או בהשתתפות.

קצת עליי

רואה יופי בכל מקום
עוסקת מזה שנים ארוכות בצפרות משפחתית.
סקרנית היותר, ממציאנית, חולמת, מתייאשת ומנסה שוב
טועה על בסיס קבוע ואז טועה עוד קצת
מאמינה שהלב הוא גמיש, עיוור לצבע, מגדר או צורה.
עוד אני מאמינה כי מבין הסדקים עולה אור והוא החשוב.

הצטרפו לרשימת התפוצה
כמה-שוקלת-האהבה
"כמה שוקלת אהבה"

בהרצאה אני מדברת על קבלה וחמלה, מתוך הסיפור הפרטי שלי אני פורשת בעדינות את החלקים מהם בנויה ההורות שלנו. אני נוגעת באהבה עצמית וביכולת שלנו לקבל את החלקים בנו איתם אנחנו לא שלמים ועל ידי כך לקבל את הילדים שלנו.

לחצו לפרטים
פוסטים אחרונים
  • יומן אמריקה. אוגוסט 8, 2019
  • קולאג' הדרך שלי להגיד את עצמי יולי 21, 2019
  • סיגל יושע יוני 10, 2019
  • מיכל שרגיל בן-סירה יוני 2, 2019
  • יום 365 אני בעצמי (עידית אייזנר) מרץ 5, 2019
עקבו אחרי
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram
ארכיונים
עיצוב ובניה: לימונדה || סטודיו למיתוג
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס