-
בבקשה הציגי את עצמך בחמישה משפטים. חמש נקודות מבט על מי ומה את.
קוראים לי סופי ואני בת 43. אני אומנית רב תחומית, קוראת וכותבת, מגדלת משפחה, בשלנית ומעופפת. אני מתעניינת בהרבה תחומים ונהנית ללמוד אותם לבד, ושמחה שאני חיה בעידן שבו מספיק לשאול את השאלה הנכונה באינטרנט כדי לגלות עולמות חדשים. ואני סובלת מחרדות חברתיות, למרות שזה לא בולט במפגש אקראי איתי.
2.מה חלמת להיות כשתהיי גדולה?
בספר המחזור של כיתה י"ב כתבתי שאני רוצה להיות רופאה וטייסת, ובסתר ליבי, בלי להגיד לאף אחד, תמיד רציתי להיות סופרת.
3. האם את מרגישה "גדולה"? האם החלום ההוא עדיין מדבר איתך ואלייך?
אני לא מרגישה גדולה. ההיפך. יום אחד גיליתי לתדהמתי שאני המבוגרת האחראית ומאז אני חוששת שמישהו יבוא לקחת ממני את המפתחות. והחלום? זה של הרופאה והטייסת נגוז מזמן. זה של הסופרת נשאר.
4.מהו הרגע החביב עלייך ביום?
הרגע החביב עלי ביום הוא זה שבו בן זוגי יוצא לעבודה. הילדים כבר מזמן בבית הספר ועכשיו הבוקר שלי הוא רק שלי.
5.האם ועד כמה העסיק אותך או מעסיק אותך המשקל שלך?
המשקל שלי לא העסיק אותי אף פעם, מעבר למעקב הבריאותי במהלך ההריונות. ולמרות שלא שאלת, פעם הייתי ברוגז עם שיער הגוף שלי. היום אנחנו חיות חיים משותפים בשלום.
6.מה המשפט שהכי היית רוצה להגיד לאמא שלך ולא אמרת? מה הכי היית רוצה לשמוע ממנה?
חשבתי על זה הרבה. מאז שאני אימא בעצמי התקרבנו זו לזו אפילו יותר ממה שהיינו לפני. אין דבר שרציתי לומר ולא אמרתי לה, במיוחד בשנה האחרונה, כשעמדתי לאבד אותה. וגם היא, מצידה, אומרת לי הכל. אפילו דברים שחשבתי שאצטרך לחכות להם לנצח, את כולם היא אומרת. המילים בינינו פתוחות לחלוטין.
7.מהו ה"אוורסט" שלך? איזו פיסגה את מרגישה שכבשת או מקווה להצליח לכבוש?
האוורסט שלי הוא החרדות החברתיות שלי. אני מקווה יום אחד להצליח להתגבר עליהן, להפסיק להיות ביישנית ולהיות יותר עמידה בפני מצבים קשים מול אנשים אחרים.
8.מהו הפריט הכי צבעוני שיש לך?
זוג נעלי סירה אדומות, עם עקב קטן שמרעיש כמו עקב גדול. אדום הוא הצבע האהוב עלי והנעליים האלה הן כמו עוגן נפשי, שלא לדבר על זה שהצבע מתאים לכל שאר הבגדים שלי.
9.ממה התפכחת? מה הדבר שהעיר אותך, טילטל סדק ולבסוף הצמיח?
אני חושבת שאין לי ארוע כזה. אני משנה את דעתי על דברים מדי פעם ושמחה שאני מצליחה לפעמים להשתחרר מתקיעות, זה הכל.
10.מה את מבקשת להעביר הלאה? "אני מאמינה", עיצה או תובנה.
אני מאמינה שאדם חי כמה גלגולי חיים במהלך הקיום שלו. בכל כמה שנים, עשר בממוצע, אנחנו מישהו שונה מספיק ממי שהיינו עשר שנים קודם, שהדבר מצדיק שינוי כיוון: במקצוע, בתחביבים, בדעות ואידאולוגיות, בהעדפה מינית. בעיני, ביצוע שינויים כאלה לפי הצורך מעיד על גמישות ועל נכונות להתפתח. כלום לא מבוזבז, הכל הוא חוויות שנצברות.
2 תגובות
השארת תגובה
סופי אהובה,
למדתי עלייך הערב משהו שלא יכולתי לשער או להעלות על דעתי.
אני חושבת על המאמצים והעבודה הקשה שאת משלמת על כל מפגש חברתי.
את גיבורה.
סעיף 10 שלך נכון וגאוני. מזדהה עם כל מילה
ואוהבתותך
.
ולך, עידית, שוב תודה על הבמה המעולה הזאת, ועל הנשים שאת מעלה עליה
תודה יקירה.