בלוג

לפני איזשהו זמן גורת הדבש שלי הירהרה בקול רם בעוד היא מתקלחת ואני יושבת במקום הראוי לאימהות חרופות: מכסה האסלה. אמא, כך פצחה, אני שונה את יודעת? ובטרם הספקתי לענות המשיכה בפסקנות ואמרה: את בטח יודעת כי גם את שונה. במה אני שונה נזעקתי? נו אמא ענתה הילדה המופלאה הזו

לא מזמן עברתי דירה. שוב מצאתי את עצמי אורזת את חיי בארגזים. ממיינת ונפרדת. נזכרת ומזילה דמעה. בקצת יותר מעשור שחלף עשיתי זאת יותר מדי פעמים לטעמי. המעברים לוו בעצב וחששות. ולא סתם. אלה היו נדודים מכורח ואת האוויר שעטף אותם  אפיין ריח של טחב ושל החמצה. המקומות אליהם עברתי